ימים כאלה שסתם בא לך לשבת,

להעיר אותה עם סטלה שתכיר לך ת'ירח.

מחכה בסוף איפהשהוא,

לנס שאולי יבוא.

בראש מתנגנות ההזיות,

וכל כך בא לך להיות על מטוס לאנשהוא.

ואיך שלא רוצים עתיד,

כזה שבו ה"לבד" בלי חלומות.

טעם הזיה מתוק מדבש,

ולפעמים הרגש בשמיים גבוה.

ורק העצב והקצב ינצחו ת'מנגינה שבראש שלך.

והאני המאמין בראש,

ולפעמים הוא נשכח כזה מתוק.

והעצב מייגע.

החומר-הנשמה. לטוב ולרע.

לכל אלה שמצאו את עצמם בוכים אחרי ראש.