ירח/נתן אלתרמן
גם למראה נושן יש רגע של הולדת.
שמים בלי ציפור
זרים ומבצרים.
בלילה הסהור מול חלונך עומדת
עיר טבולה בבכי הצרצרים.
ובראותך כי דרך עוד צופה אל הלך
והירח
על כידון הברוש
אתה אומר – אלי, העוד ישנם כל אלה?
העוד מותר בלחש בשלומם לדרוש?
מאגמיהם המים ניבטים אלינו.
שוקט העץ
באודם עגילים.
לעד לא תיעקר ממני, אלוהינו,
תוגת צעצועיך הגדולים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
