| |
|
| 3/2010
סכנת הסיפור היחיד
צ'יממנדה אדיצ'יה היא מספרת סיפורים. וככזו, היא מבינה את הסכנה וההזדמנויות שבסיפור סיפורים. כאשר מספרים על קבוצה שלמה סיפור אחד, ומספרים אותו מספיק פעמים – הוא הופך להיות המציאות, ומגדיר את האופן שבו קהילה שלמה נתפסת. כשאדיצ'יה עזבה בגיל 19 את מולדתה ניגריה לטובת לימודים בארה"ב, היא נתקלה חזיתית בדימוי של אפריקה בעיני האמריקאים: מקום עם נופים עוצרי נשימה, חיות, אנשים לא מובנים שנלחמים במלחמות חסרות היגיון – וממתינים להינצל בידי זרים לבנים. הדימוי הזה נוצר על ידי סיפור אחד ששוכפל וסופר פעמים רבות.
אבל לצד סיפורי האסון המלווים את היבשת (שנתפסת על ידי האמריקאים כמדינה אחת), אף אחד לא מספר לאמריקאים על מיליוני ניגרים שאפתניים שמקימים עסקים עצמאיים, על תעשיית הקולנוע המקומית ("נוליווד") המשגשגת, על התפתחות המוסיקה הניגרית העכשווית הכוללת השפעות משולבות וערבוב שפות אפריקאיות עם אנגלית.
מי שמחזיק את הכוח יכול לספר סיפור על "האחר" וגם להפוך אותו להיות הסיפור המוחלט על אותו אדם, אומרת אדיצ'יה. אולם ככל שיש לך יותר כוח, תוכל להפיץ סיפורים רבים שייצרו תמונה רבגונית. הסיפור היחיד מייצר סטריאוטיפ ומדגיש עד כמה אנחנו שונים על חשבון מסר השוויון.
נקפוץ רגע למרץ 2010 בישראל: סקר של מכון "מאגר המוחות" בקרב בני נוער קובע כי 46% מהתלמידים סבורים שלא צריך להיות שוויון זכויות בין יהודים וערבים במדינה, 56% סבורים שלא צריך לאפשר לערבים להיבחר לכנסת, 32% מהתלמידים לא מוכנים שיהיה להם ידיד או חבר ערבי בן גילם. מאיפה מגיעה תמונת העולם העגומה הזו? כמובן, מהסיפור האחיד והיחיד.
הערבים הם חמישית מאוכלוסיית מדינת ישראל. סיפורים מגוונים עליהם היו יכולים לצייר לנו דמות עגולה, שיש בה הרבה אספקטים, היינו יכולים לשמוע על התרבות, החינוך, המשפחה והחברה. אבל הסיפורים שאנחנו שומעים משרתים מסר אחד: הערבים הם איום ביטחוני. הם רוצחים נשים על רקע חילול כבוד המשפחה, הם מסייעים לפיגועים, הם תומכים באינתיפאדה, הם לא נאמנים למדינה. המצב נהיה אף חמור יותר כשבממשלה הנוכחית יש אמירות ברורות של שרים וחברי כנסת נגד הערבים, ומה שהיה מוסווה הפך להיות גלוי ולגיטימי. התוצאה היא שהשוויון בין ערבים ליהודים הולך ומתרחק, ותמונת המציאות של הדור הבא מתעצבת בצורה מעוותת, שמדגישה את השוני וגוזלת מהערבים את הדימוי האנושי שלהם.
תפקיד התקשורת הישראלית היא לספק תמונה אחראית ומאוזנת יותר, ותפקידנו כאזרחים הוא לצרוך מקורות מידע מגוונים שיספקו לנו סיפורים רבים יותר, שאינם מונעים מפחד אחד ויחיד. הסיפורים יסייעו לבנות תמונת עולם מורכבת יותר ורב גונית ולמצוא את נקודות החיבור וההשקה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
