מה זאת אהבה בעיניכם?
האם אתם מסוגלים לאהוב יותר מבן אדם אחד, בו זמנית?
האם אפשר להפסיק לאהוב? האם אהבה היא נצחית?
כמה סוגים יש לה, לאהבה הזו?
מה ההבדל בין אהבה להתאהבות?
מהו הגבול הדק בין אהבה לבין אובססיה והרס?
וכשאוהבים, האם זה ללא תנאים?
גיליתי כמה סוגים של אהבה בשנות חיי.
אהבה הרסנית, אהבה חד צדדית, אהבה טהורה, אהבה מוטרפת, אהבה כשיעור לחיים.
הלב שלי, הוא נועד להכיל.
להכיל ולספוג ולחוות ולהיחשף במלוא הדרתו לנצח כאילו לא נשבר לאלפי רסיסים אלפי פעמים.
כל אדם שאהבתי, אבל אהבתי באמת, לעולם לא הפסקתי לאהוב
אין לי צורך בו שילבה את אש אהבתי. אם הוא נכנס הוא נשאר.
הוא לימד אותי משהו, הוא נתן לי משהו, ולקח משהו ממני כתמורה.
לפעמים הם לוקחים יותר. לפעמים נותנים יותר.
אבל הם תמיד נשארים.
אולי לא הם,
אולי זה רק איך שהשם שלי התהווה בשפתותיהם,
הניצוץ בעיניהם כשהביטו אל נבכי נשמתי,
מגע ידיהם כשבחנו כל חלק וחלק בגופי
קצב נשימותיהם, כשהצמדתי את ראשי לחזם
והתחושה הייחודית שכל אחד מהם נתן לי
מה שהפך אותם למי שהם, ומה שהפך אותי לשלהם
לפחות לזמן קצר.
כולם פה איתי, אני מרגישה אותם חזק, איך מפסיקים לאהוב?
3 אהבות בסך הכל. כאלה שיישארו איתי לעד.
והאם כשאתה מתנה את האהבה שלך אליי - היא אמיתית?
להתרברב אתה יודע, לדבר....
אבל מה לגבי אהבה ללא תנאים?
אתה דורש ממני הערכה , טוען שאף גבר לא יאהב אותי כמוך
אבל זה נתון לוויכוח .
כי אתה אוהב את התמונה שלי שיצרת לעצמך בראש, לא אותי.
וברגע שאני והיא סותרות אחת את השניה אתה תעדיף אותה.
את הפגמים שלי אתה אוהב ומטפח , זה גורם לך להרגיש בטוח.
אבל מה לגבי האש? האש שאתה פוחד ממנה כל כך?
היא נדלקה שוב בהיעדרך.
ובשובך אתה מתפלא שהעזתי להתחמם בעזרתה שוב.
אינך יודע אהבה מהי.
אני יודעת.
כי בא מישהו אחריך, נקרא לו המטפס ,
שאפילו לא הצטרך לשבור לי את אלפי החומות שבניתי בגללך
כי הוא פשוט טיפס מעליהם
הוא מצא אותי שם, מאחורה, מקופלת בתוך עצמי
ונשאר איתי שם
לחבק, להעצים - עד שאני הייתי חזקה מספיק בעצמי כדי לשבור את כל החומות האלה
ואז הוא עזב.
בטח תגיד - כמה כבר אהב אותך, האיש הזה, אם בסוף הוא נטש אותך כמו כל האחרים.
אבל יקירי , האהבה שלי אליו הייתה מזוהמת. הייתה מלאה בתנאים , אתה מבין , הייתה לי תמונה בראש
של איך הוא אמור להיראות
וכל פעם שהוא סתר את התמונה הזאת בהיותו מי שהוא אהבתי אותו פחות.
נשמע קצת, מוכר .
שום אדם שפוי לא יישאר במקום שהוא לא רצוי בו.
שום אדם , חוץ ממני. אבל איך הייתי אמורה לדעת ?
היית כל כך חזק מולי, ושיכנעת אותי בהיותי לא ראויה לאהבה. אז מי אני שאתלונן על האהבה המותנית וההרסנית שלך אליי אם זה כל מה שמגיע לי?
ובכן.
למדתי כמה שיעורים מאז.
אפילו ארחיב ואספר ,
איך אהבתי את הבחורה ההיא, שבאה אחרי המטפס. השפתיים שלה היו רכות. נקרא לה ליפי
התאהבתי בה כמו שמעולם לא אהבתי בעבר
הרגשתי שבשבילה אני מסוגלת לנטוש הכל מאחוריי .
אפילו אותך , יקירי
ראיתי את כל העולם בעיניה.
לעולם לא אשכח את הגוף המנומנם, העירום שלה שוכב במיטתי
כי זה היה הדבר הכי יפהפה שראיתי בחיי.
הייתי מוכנה לאהוב אותה לנצח , אהבה ללא תנאים
אבל לאחר לא הרבה זמן נאלצתי להפנות את מבטי וללכת בכיוון הנגדי.
למה , אתה שואל?
הרי אהבת אותה כל כך.
כי היא ראתה אותי, את כל כולי , כמה שהתאמצתי להראות לה את כל כולי בלי חומות. תודה למטפס.
אבל היא לא התרשמה , היא לא הסתחררה
היא רצתה, כן
אבל היא לא אהבה.
הייתי יכולה להישאר איתה , אבל הייתי צריכה להסתפק במשהו אחר - באהבה שהיא תלוית מצב, רגעית. נוח לה איתי וזה הכל.
הבנתי שאני ראויה ליותר . למרות האהבה. אז קרעתי את עצמי ממנה.
ואני יכולה להגיד לך שזה היה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיי.
וזה חיזק אותי. כי בחרתי בעצמי ;במקום לבחור באהבה שהיא סוג-של, אהבה תלויה בדבר, תלוית מצב - בחרתי באהבה עצמית.
ואני חושבת שזה הדבר הכי חשוב שתבין עליי ,
אני אוהבת את עצמי.
אתה פוחד מזה פחד מוות , תמיד פחדת
אבל הפעם אין לך את הכוח לפרק אותי מבפנים כדי שתוכל לאהוב את החתיכות הקטנות.
תצטרך לאהוב את כל כולי.
בלי תנאים . בלי פנטזיות . בלי שליטה .
תצטרך לאהוב גם את המטפס, ואת ליפי
כי שניהם חלק ממני.
אבל תבין את ההבדל בינך לבינם
הלב שלי בנוי להכיל, הוא בנוי לספוג ולאהוב , ואין לו גבולות. יש בתוכו אש, הוא מורכב מדברים שאהוביי נתנו לי, וחסרים בו חלקים שהם לקחו איתם.
אבל הוא פועם רק בשבילך.
ואם זאת לא אהבה אז אני לא יודעת כבר מה כן.
יום האהבה שמח.
D
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dona