 
|
|
בר קבועים הוסף לקבועים |
« הדוסים של ישרא » ± « קיבוץ איסט קריג! » ± |
|||
| אז מי אני? בת 48 ,עירונית במקור וחברת קיבוץ (שעדיין, עד סוף נובמבר) שיתופי כבר חמש ומשהו שנים (אם סופרים מהרגע שהפכתי מועמדת), דתיה שנשואה לאתאיסט, תולעת ספרים, עובדת הייטק במקור, עובדת בבתי הילדים של הקיבוץ באמצע וכיום עובדת במכולת, בחדר אוכל וכן בספריה.
הבלוג הזה היה הרבה דברים, עכשיו הוא סיפורו של תהליך ההפרטה שהקיבוץ שלי אמור היה לעבור החל מאוגוסט, וכרגע מתכוונים להתחיל אותו בדצמבר, נראה מה יהיה, בקיבוץ ובבלוג כאחד.
|
||||||
|
עוד ניעור נפטלין אחרי התמזמזות רבתי החליטו מהיום לעוד עשרה ימים. מה1/12 ההפרטה מתחילה כאן, אני מניחה שאתם לא מכירים עוד מוסד שעושה שינוי מהותי בחודש האחרון בשנה אבל זה בהחלט אופייני לקיבוץ שלי. בנתיים החוויה היומיומית של כולם היא לא השינוי (שאיש לא באמת מאמין שהוא מגיע) אלא דווקא בניית הממ"דים שמממנת לנו המדינה. לכל בית הולכים להצמיד קוביית בטון חיצונית ואז לשבור את המעבר בינה לבין הבית (כלומר לשבור חלק מקיר בבית). חלק מהבתים כבר בשלבים מתקדמים, חלק (אני למשל) עוד בלי יסודות. העבודה מתנהלת בקבוצות של (בעיקר) סינים כך שבשעה שקבוצה אחת חופרת יסודות בשורה אחת, הקבוצה השניה יוצקת את בטון היסודות בשורה שקדמה לה והקבוצה השלישית יוצקת את הרצפה בשורה שקדמה לה והקבוצה הרביעית מעמידה את תבנית הקירות בשורה שקדמה לה וכן הלאה וכן הלאה... הם עובדים משש בבוקר ועד שבע בלילה, אני לא יודעת אם אני יותר מרחמת על העובדים שנאלצים לעבוד בכאלה שעות ורצף או עלינו שאין לנו שניית שקט (ברור שעליהם), יש רעש, אבק ובלגן בכל מקום, הדשאים הרוסים, עצים רבים נכרתו ובכלל הקיבוץ כבר חודשים נראה כמו אתר בניה אחד גדול ולא ברור מתי זה יסתיים. נכתבו 1 תגובות 0 קישורים לכאן לינק לכאן  |
|
|
הוסף מסר |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
פעם ניסיתי גם ללמוד, מה נשאר? את התואר השני לא סיימתי, צריכה רק להגיש עבודה מסכנה
גם את תעודת ההוראה לא סיימתי, לא עשיתי עבודה מעשית
רשימת פוסטים בקטגוריה