טובעת מרוב חומר.
מזל שהמרצה כתב לנו שהשבוע אין לו שעות קבלה, זה אומר שאני יכולה להנמיך קצת קצב ולקחת עוד שבוע לבחירת שלושת הסיפורים הקצרים.
טובעת מרוב בלגן.
כל כך הרבה דברים לעשות, כל כך מעט זמן, שבוע שעבר היו לי דווקא כמה ימים ללא עבודה אבל התרכזתי בהם בלימודים או בבישולים לשבת, לא עוד, חייבים לסדר את הבית, גם אם דוחים מעט את הנקיון, וגם אם אין כוח, כבר אין פה מקום לשבת, לזוז, לאכול שלא לדבר על ללמוד.
טובעת ברגשות.
תקופה לא משהו לזוגיות, כאילו הגענו לשיא מסויים בחופשה האחרונה ועכשיו נשאר רק לרדת קצת, האם זוגיות היא תמיד גלים או שיש אפשרות לעליה בלתי פוסקת? נראה לי שהשני...
לא מזעזעת אותי הירידה הזו, כבר למדתי שיש תנודות, אבל כן מפריע לי שאני לא מרגישה שתומכים בי ובדברים שחשובים לי, זוגיות היא בעיניי קודם כל תמיכה, וכשאין אותה אז מאוד קשה לי.
טובעת בפוסטים.
יש לי כ"כ הרבה מה לומר ואין זמן לומר.
טובעת במחשבות.
על עבודה, שינוי עבודה, מליוני רעיונות במוח, פנטזיות, ושום דבר ממשי.
תסלחו לי, אני הולכת לסדר, שלפחות במובן הכי פיזי לא אטבע, ואולי זה יעזור לי גם לרוקן את המוח ולא לטבוע בתוך התודעה.