אין יותר פרו
למעשה כבר לפני כשבועיים הוא היה אמור ללכת, אבל כנראה שהרווחתי מהבלגן שהיה בישרא.
ההחלטה היא לקחת שבועיים ככה ולהחליט אם זה שווה 100 ש"ח.
לא הרבה כסף, אני יודעת, אפילו בקנה המידה של קיבוצניקית תפרנית ביותר.
ובכ"ז אני רוצה להחליט לא מתוך המשך טבעי אלא מתוך החלטה שקולה של מה יש עם ובלי והאם זה נחוץ.
בחוץ הגשם מטפטף וזה יופי טופי.
מחר אני הולכת לשבת עם מרצה אחד שאולי יהיה המנחה שלי לתיזה, לפני חודש הוא שלח אותי לקרוא ספר אחד באנגלית ולחזור אליו, את הספר בקושי התחלתי, אבל אני חייבת לשבת ולדבר איתו בצורה רצינית כדי לראות אם הכיוון שלי מסתדר עם זה שלו ולהתחיל לזוז, מה יהיה עם הספר באנגלית? אני מניחה שלאט אבל בטוח אגיע לסופו בעוד חודש, אולי...
הפוסטים האחרונים שלי גם לא מסודרים וגם לא מעניינים, סורי, אני בכלל באופן כללי מעופפת לאחרונה, ביום שישי הלכתי להביא ארוחת צהריים לגנון והבאתי רק חצי מהדברים, כבר שנה וחצי אני מביאה בימי שישי את אותה הארוחה - איך אפשר לשכוח חצי ממנה? עובדה שאפשר!
אשתדל הערב לספר לכם את הסיפור המלא של הקבלה לחברות, טוב חבר'ה?