אני שונאת להתגעגע.

די מספיק כבר,
אני שונאת להתגעגע,
אני שונאת לא להיות לידך,אני שונאת לחשוב על דברים לא רלוונטיים - אני שונאת להרגיש כאילו אני מתחרה עם העבר
ומנסה לחולל קסמים בעתיד,רק בגלל שאני לא לידך.
כשאני לידך הכל כל כך פשוט והליטופים אומרים את כל מה שהעיניים עוד לא הספיקו לומר ומה שהשפתיים
כבר מזמן חדלו להגיד.
אני לא אוהבת להתגעגע,אני שונאת להתגעגע,אני שונאת להאמין שזה מעין לבד שכזה שהוא כמו חדר גדול ואובלי
חסר פינות וחסר כל,ואני שם לבד מסתבר.
אני כבר מזמן הבנתי איפה אני נמצאת ובתוך מה אני חיה,כמה אני מאושרת ומצפה לכל יום שיתחיל מחדש,
לכל לילה שיירד על שמיים חמים ושמשיים,רק כדי להתערסל בזרועותיך,לרצות אותך כל כך כל כך ולרמוז לך בעדינות,
כזו שכמעט גובלת בחוצפה,שתחבק אותי שתנשק אותי ושתכנס לביקור.
אני כבר הבנתי שאני לא מסוגלת לדחות אותך אפילו לרגע,גם לא במעשים וגם לא בהוויה הטבעית שלי.
אתה אוהב הכל,כל מה שקשור בי,על הטוב ועל הרע,וזה מרגיש לי מדהים וקסום.

אבל די מספיק כבר,
אני שונאת להתגעגע - אני שונאת שונאת שונאת.
אני לא אוהבת את המרחק הזה,את הניתוק הזה את האישור הזה לכך שאולי אולי אולי זה זמן לחשוב על כל מיני דברים שלא קשורים בי,
על דברים שהיו על דברים שמתהווים ועל דברים שיהיו.
אני שוכחת לפעמים,כי אתה לא מולי ולא לידי,שיכול מאוד להיות שאתה חושב עליי ורק עליי - בדיוק כמו שאני חושבת רק עלייך
ואלו רק הפנים שלך שמתנוססות בתוך ראשי.

ואיך אני בכלל חיה ככה יום בלעדיך,
וזה קיטשי וזה נורא רק לחשוב - שזה באמת קורה,אני לא יכולה בלעדיך,
זו נשמעת לי תלות מטורפת,מצב שלא טוב לאדם להיות בו.
הרי אם יום אחד,לא תהיה שם לידי? או לצידי?
אם יום אחד המרחק בינינו יתרחב והפעם יגדל,יותר ממינוס 17 ס"מ ל25 ק"מ ואפילו ל12 אלפים שלמים של ק"מ?!
אני כל כך מפחדת לפעמים,כשאתה לא לידי.

ואיך בכלל זה נשמע לי נורא?
הרי זו ברכה,לאהוב כל כך חזק,לרצות כך,באמת,את הגבר שבוחר לחלוק את לילותיו איתי,
לחלוק את ימיו איתי,
להכניס אותי לחיבוקיו,לפנקני בנשיקות ובמיני מטעמים.
איך בכלל לחשוב שזה נורא?
אני שונאת להתגעגע,באמת שאני כבר שונאת - אני לא מסוגלת כבר.
אני רוצה להתחיל את היום איתך,לסיימו ולחזור אליך,אני רוצה לשוב מכל עיסוקיי לנקודת מקור אחת -
שבה גם אני וגם אתה נמצאים - במקום חדש משלנו - בו תמיד נרצה להיות,
בו נוכל להתבוסס בלי סוף בבריכת האהבה הענקית והעמוקה שלנו,
ונוכל לשחק בברווזוני הגומי ולא נצטרך אפילו מצופים או גלגל ים מתנפח,כי מי בכלל חושב לטבוע בכזו אהבה?
אנחנו מחובקים ואנחנו יחד ואנחנו צפים ביופי ובחינניות של שחייה צורנית מקצועית.

אני כל כך כל כך מתגעגעת.
די!
לא רוצה להתגעגע.
כל הדברים שהיו וכל הדברים שיהיו וכל הדברים המתהווים הם כלום לעומת אנחנו.
נכון תמי?
נכון.
תעני לעצמך ילדה,את יודעת מה נכון.
את יודעת,שהכל הוא כלום.
הכל או כלום.
הכל.

אני שונאת להתגעגע אליך,
לא מוכנה לזה יותר,
בבקשה.

אף לא ללילה אחד,אף לא לרגע.

אני לא רוצה לעצום עיניים,אני לא רוצה להירדם,
כי אני מתגעגעת אלייך בייבי,
ואני לא רוצה לפספס דבר.
שמור   בטל