אני פקידה בדויה

לפני כך וכך שנים עבדתי באיזשהו מקום כמורה לעברית, ולא היו לי הרבה שעות, אז כשהציעו לי להחליף את הפקידה כמה ימים ולהרוויח עוד כמה גרושים, הסכמתי. אבל מכיוון שסגנית המנהל של אותו מקום נקראה גם היא לי, כדי למנוע בלבול ביקשו ממני לענות לטלפונים "מדברת מאיה". אנשים שניגשו אליי שמעו אותי בטלפון והתחילו אף הם לקרוא לי מאיה, וכך היו לי שתי זהויות, ומזה נולד שיר שהוא לאו דווקא מהטובים שלי, אבל משהו במתח שהוא מציג הוא בסיסי ואולי קצת אוניברסלי, לפחות למי מבינינו שהחיבור שלהם לצד הפרקטי של החיים אינו מובן מאליו.

היום באופן כללי אני שואפת לאינטגרציה, ולא להרגיש שחשבוניות מס ומשכנתאות מתקיימות בעולם אחר לגמרי מזה שמתקיימים בו שירים ואהבה. אבל אז אולי ענייני היומיום התובעניים מאיימים יותר לבלוע את הכול? בכל זאת, נראה לי מפחיד לחיות את העולם הפנימי ואת העולם החיצוני כקווים מקבילים שאינם נפגשים (וזה מזכיר לי במפתיע מה שכתבתי על בניית גשרים כשכתבתי על "מיכאל שלי").

בכל מקרה, אני צריכה ללכת כי אני עורכת לשונית בדויה-למחצה, ועוד כמה דברים. אבל ספרו לי איך זה אצלכם!

 

אני פקידה בדויה

 

אני פקידה בדויה ושמי מאיה

נזכרת בזהותי האמיתית

בין המחשבים למדפסות לשיחות הטלפון

אני יודעת טוב מאוד

כי לא אהיה פקידה

ולא אהיה מאיה

רק לי אהיה, ומשוררת,

ואבודה, תוהה ומתגעגעת,

אבל מאיה יעילה

ואכפת לה מחשבוניות המס

והמכירות

היא מברכת כל מטלפן לשלום

בקלות אדירה של יום יום.