חבר יפה מאוד: על "בלאמי" של קלוד שברול

תמיד אהבתי את ז'ראר דפרדייה, ומצדי שישחק במאות סרטים: לא נמאס. אבל ככל שאהבתי את דפרדייה הסקסי והחתיך – וב"סיראנו דה ברז'ראק", הרגיש והחכם, ולכן עוד יותר סקסי – כבש אותי לגמרי (וברַכּות) ז'ראר דפרדייה של עכשיו, ב"מפקח בלאמי", עם הכרס והנשימות הכבדות לפעמים. דפרדייה-בלאמי בתפקיד של בלש משטרתי שאוהב כל כך את עבודתו שהוא נעתר לחקור גם בחופשה, משדר קודם כול אהבת אדם ועניין אינסופי בבני אדם. והאופן שבו הוא שואל את הנחקר שלו, נחקר שבא אליו מרצונו החופשי והתוודה שהרג אדם: "רע להרוג אנשים, למה עשית את זה?" ברוך, בכאב.

ולאותו ספק-רוצח, המסתתר בזהות שאולה בחדר מלון, הוא מביא שקית תפוזים: "אתה צריך ויטמינים."

ברור שבלאמי האוהב והמתעניין עד אין קץ מתעניין במיוחד בנשים ("רק רגליהן של נשים לא משתנות", הוא מעיר כשהוא עולה במדרגות אחרי קלר בונר, המוכרת בחנות חומרי הבנייה, שהיא דמות נהדרת עם פרצי הצחוק הצרוד שלה), אבל אין בזה שום דבר פולשני, להפך, ברגישותו הרבה הוא שואל את אותה קלר כשהוא יושב לצדה בקפיטריה: "אני קרוב מדי? זה מפריע לך?".

אבל יותר מכול, אהבתו ותאוותו של בלאמי לאשתו. הרגעים שהוא מושיט את ידו, יד איכר עם אצבעות עבות, ומלטף את שדיה בעדינות שאוצרת בתוכה המון תאווה. ואיך שהוא שואל אותה מה היא חושבת, "אני רוצה לדעת מה את חושבת ולמה את חושבת ככה." ואפשר להגיד שזו בסך הכול קנאה שמכוונת את סקרנותו, אבל לא, זה צימאון אדיר אל האישה הזו שחיה לצדו מי יודע כמה שנים (בסרט לא אומרים, אבל החופשה הזו של בלאמי היא אולי כבר הפנסיה), לדעת את גופה ונפשה ושהיא תדע אותו ("תשאירי את האור דלוק סוף סוף", הוא אומר, וכשהיא מדליקה את האור הוא דווקא לא שוכב איתה, כפי שהוא כל הזמן רוצה ומנסה ויוזם, אלא מספר לה סוד אפל מילדותו). והיא, צרפתייה קטנה מעצבנת כזאת שמחייכת כל הזמן חיוך שמסתיר יותר משהוא מגלה. יש הרבה חידות שקשורות בה, והן לא נפתרות עד סוף הסרט. ובכלל, הרבה חידות אינן נפתרות.

בלאמי הוא הסרט האחרון של קלוד שברול, שנפטר לא מזמן בגיל שמונים, והוא מוקדש לשני הז'ורז', ברסנס וסימנון (סופר המתח הקלאסי). להרגשתי ברסנס, שאחת הדמויות בסרט מעריצה אותו ויש לכך תפקיד בהנעת העלילה, דווקא לא היה מרכזי כל כך בסרט, או פחות משציפיתי. מה שכן היה מרכזי בסרט ולא הזכרתי הוא היחסים של בלאמי עם אחיו, הטעונים והקשים.

דבר שתהיתי לגביו ולא מצאתי תשובה הוא השם בלאמי, ואם יש כאן רמיזה לספר של מופסאן בל אמי, העוסק בנוכל שמטפס למרומי החברה בעיקר באמצעות ניצול של נשים שהוא מפתה ומרמה. בל אמי ("חבר יפה") של מופסאן הוא באופן אירוני חבר מכוער מאוד, ואילו בלאמי של שברול ודפרדייה הוא באמת חבר יפה ואמפתי.

אני שמה כאן את הטריילר, ויש לי שתי בעיות אתו: אחת, שהקצב והאווירה שלו לא משקפים את האווירה בסרט, עשו אותו מהיר יותר כמו סרט מתח קונוונציונלי; והשנייה, טעות בתרגום מתישהו בין האמצע לסוף – כתוב שבלאמי אומר משהו בנוסח, "כדי להיפטר ממשהו צריך להרוג אותו", ובמקור נאמר ההפך: "תמיד הורגים כדי להיפטר ממשהו" (וזה מוביל למשפט הבא, שמי שהורג נפטר בסופו של דבר מעצמו).

אחד הסרטים הנפלאים בעיניי.