This is my heart, for me to feel, for you to abuse ...Roaming where he cares to go, to a state of mind which no one knows | ||
| The Chronicles of Pain
- אודות
רשומות אלו מבוססות על אדם שקרה במציאות. כל קשר בין המציאות לדמיון הינו מקרי אך מדוייק לגמרי. שמות האנשים והמקומות שונו לצורך העלילה. ומעתה הם נקראים - The Chronicles of Pain. האבוק. חי עם הפרעת אישיות גבולית-נרקסיסטית ואפיזודות דיסיטימיות. בטיפול פסיכותראפי ופסיכיאטרי מגיל 16. התקפי זעם בלתי נשלטים, התמכרות פסיכולוגית לכל מה שלוקח את הכאב (מסמים ועד אהבה), חוסר מוטיבציה לחיות. ייאוש. חוסר הבנה. מתי בדיוק לימדו את כולכם איך לחיות, ואם הייתי חולה - למה אף אחד לא עזר לי להשלים? כבר לא חותך את עצמו. ניסה להתאבד רק פעם אחת. מכה את עצמו, מכניס אגרופים בראש ובפנים עד שטפי דם. עדיין שובר במו ידיו כל מה שסביבו כשההתקפים באים. זעם בלתי נשלט ובלתי מובן. שנאה חסרת כיוון. תאהבו אותי או שאשבור כל עצם בגופכם. ניצן. משורר מגיל 6. יוצר פרוזה מגיל 15. מופרע רשום מגיל 16. רומנטיקה. אהבה של הדור הישן. זוגיות כמו באגדות. פטריוט ישראלי יהודי, וגאה בשלושתם. ניצחון הטוב על הרע. מיגור כוחות האופל. נימוס. תרבות ואמנות. אמריקני. מורה מוסמך לאנגלית. שליט-מבוך. חולה בנפשו. מקום זה הינו מרחב וירטואלי הקיים רק בראש שלי, ושלכם. כאן אני עושה כל מה שאסור לעשות, ורק בגלל שאסור. כאן מותר לשבור, לשנוא, לנטוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס. כאן אין חוקים. כאן אני אלוהים. כאן אני אכתוב את כל הדברים הכי מזוויעים שאי פעם דמיינתם שמישהו יכול להרגיש, בתקווה שזה יעזור לי להפיג את הצער, הזעם והבדידות לפחות לקצת. אולי בעזרת מספיק רשומות אצליח למנוע מעצמי לשבור את הרהיט הבא. תשנאו אותי אם אתם עד כדי כך עלובים. תאהבו אותי אם הבנתם, אם נקשרתם, אם עיכלתם והפנמתם מה שאני כל כך מנסה להצליח לעשות כאן. ולכו תירו בעצמיכם אם אתם אפילו חולמים על להעביר ביקורת שאינה עניינית. אתם לא קיימים כאן. אני לא קיים כאן. איני מאמין במה שאני כותב ברשומות אלו. רק הזעם שלי, השנאה שלי והכאב שלי קיימים כאן. המקום הזה אינו קיים במציאות, אז אל תצפו למצוא כאן כבוד לחוקים שלכם. מפלצת. שד. אני אכלא אותך כאן, כמו בתוך מנורה. תשתולל כאן. תרצח כאן. ולעולם, לעולם אל תצא. כאן אשפוך את כל הזעם העצור. כאן אוציא את כל המחשבות המכוערות ביותר שלי. לאחר מכן - אוכל להתבייש במה שעשיתי. אך לפחות אתנחם בכך שהכל יצא כאן, במקום הלא קיים שלי. ולא בחוץ, איפה שאני ושאר האנשים האמיתיים עלולים באמת להיפגע. את כל החרא אני אשאיר כאן. את כל מה שאני מנסה להרוג. מי שיכיר אותי, לא ייצטרך להכיר אותו. עד היום בו הוא יפרוץ החוצה. עד אז - נעים מאוד, ניצן. שוטר יקר, זה בסדר, אנחנו לא באמת מתכוונים לזה, אפשר להירגע(?).
24.12.2011 עבר חודש מאז הסתיים אשפוז בן 71 יום במעקב יום פסיכיאטרי. לוקח את הכדורים כל יום. נקי מסמים כבר 100 יום. נרדף בידי רוחות רפאים של אהבות שעברו מן העולם. משתוקק לעבוד עם תינוקות, אפילו בהתנדבות, לא מקבל הזדמנות כי כל הגברים סוטים ופדופילים. בודד. לפעמים נלחם כמו גדול, לפעמים מתוסכל ומתייאש כמו תינוק. בודד. עצוב. לא רוצה לוותר. מקווה להצליח להפוך לבנאדם. למקרה שאין הדבר ברור מאליו - כל הנאמר בבלוג הינו בגדר הוצאת קיטור במקרה הרע ודיעה סובייקטיבית במקרה הטוב. זו חלק מהסיבה שאיני נוקב בשמות פרטיים...
23.08.2015 Cut off one head, and two more shall take it's place.
Not vengenace. Punishment. The greatest thing that you will ever learn, is just to love and be loved in return. מדור 9, אף אחד לא זז. Bam, are you sick of me? Good enough? Had enough? אני עוד פה. אני עוד חי. אני עוד נלחם. לא תקחו אותי חי.
חזרה לבלוג | ||
| 57,803 |
|
הבלוג משוייך לקטגוריות:
המתמודדים
,
ציונות
,
שירה © הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLord Havoc אלא אם צויין אחרת האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Lord Havoc ועליו/ה בלבד כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר) |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Lord Havoc