במרחק נגיעה מכאן.

אתה יודע,

די נמאס לי מהקטנות האלה. כבר כמה שבועות שאני שוכבת בחושך וחושבת - למה לעזאזל?

אנחנו עושים רע אחד לשני, ולעזאזל עם זה, אין לנו מקום. לא לך, עם הכניסה הזאת לעסק החדש - זה שזרקת את עצמך פתאום לחיים האמיתיים ואני איכשהו נשארת שם מאחור, תקועה עוד בשלב של התסכול העמוק מהמערכת הצבאית, ובטח שלא לי, עם המציאות החדשה הזאת שלי, וכל האחריות שמתלווה אל זה. עם הציפייה של העולם ממני להצליח לא משנה מה, ולהמשיך להחזיק מעמד ולא להתמוטט. אין לי כבר מה לתת, נתתי את הכל ואפילו מעבר ואני מרגישה מרוקנת.

אני מבקשת ממך כל פעם מחדש - תן לי, תחזק אותי, ומקבלת את סטירת המציאות הזאת - שאתה לא מסוגל, כי אין לך דקה שקט. אני כל כך צריכה את ההפוגה הזאת בחיים שלי, איתך, שתהיה שם בשבילי, ואתה לא יכול.

אז אנחנו כל הזמן באים אחד לשני בטענות, ומגיעים למצבים אידיוטים. אני מרגישה שאני כבר לא חלק מהחיים שלך, הוצאת אותי מהלופ באיזשהו ניסיון עלוב להפחית את העומס מעלי, ובמקום זה גרמת לזה שאני נכנסת ללופים אחרים ומטומטמים להחריד של למה לעזאזל הסדר עדיפויות שלך כזה דפוק ולא כולל אותי בתוכו.

אולי, למרות הכל ואחרי כל הזמן הזה, אתה עדיין לא מסוגלת לחשוב בזוג. אחרת כל הסרט הרע של יום העצמאות לא היה קורה.

אין לי מושג למה אני ממשיכה להילחם כשאתה מבקש הפסקה, כשאני יודעת שזה גם מה שאני רוצה. אבל לא באמת.

אני אוהבת אותך, אני לא חושבת שאני יכולה לא לאהוב אותך, עם כל הדפקויות האלה שלנו. 

Gunfire left a hole in the tank

Losing gasoline...

Baby we where killing them,

They couldn't handle the millionth degree.

We were criminals as we burning

Call the police, fire department, ambulance

You call me crazy, Cause I believe the only move

For me and you

Is go out Blazing.

I didn't do it, you lit the match for me

Now we're flying from the blast, baby,

That's the thing...

Where we're going we don't need no breaks

Can't wait to see your face

When your front windows break

Ans I cvome crushing through

I just wanna set you on fire,

So I won't have to burn alone

Then you will know where I'm coming from

Fire bomb.

למרות שחשבתי שאני פשוט הולכת להתמוטט איך שאני אכנס הביתה, מסתבר שאני בכלל לא עייפה (שזה חתיכת הישג לאור הימים האחרונים שעברו עלי).

כמו שכל הסובבים אותי ציפו, אכן הגעתי למהר מדי למעמד שתולים בי הרבה אמון. יותר מדי לטעמי, אבל מי אני שאתלונן? הבעיה שעם כל האחריות הזאת שהפילו עלי, שאגב, אין לי מושג איך להתמודד איתה, בא לו"ז צפוף מדי ומציק מדי ולחוץ מדי ויותר מדי בלת"מים כי החייל הזה נראה כמו שהוא נראה.

לכבוד השנה החדשה החליטו להפעיל איזה משהו דבילי שהקפיץ את כולנו על הרגליים. בחיי שלקחתי את זה אישית - לא מספיק שהקפיצו אותי לשני לילות רצופים בגלל ג'מלים של איזה מפגרת, וויתרתי על השעות שינה שלי לטובת הבחור השני שהוקפץ, איזה גורמים דביליים החליטו להפעיל את כל הסיפור מהתחת הזה.

שנה טובה לנו.

ובעקבות שינוי הלו"ז הדסטי הזה, הגענו לעוד מצב שמכעט הקפיצו אותי ללילה שלישי. אמרתי שלום יפה וחפשו אותי מאחורי הסיבוב. טוב? טוב. במקום זה ביום חופש היחיד שלי דחפו לי משמרת.

כרקע לכל הבלגן הזה, אבא שלי התאשפץ ביום רביעי שעבר בשיבא, והמשמרות והלו"ז הבצהפוף לא באמת אפשרו לי ללכת לבקר את האבא החולה משלי, או חס וחלילה לתמוך באמא המותשת נפשית שלי.

אני פשוט בן אדם טוב מדי, זאת הבעיה שלי. אני לא יודעת להגיד "לא" לאנשים שצריכים אותי... אז מצאתי את עצמי מתזזת מתל-אביב לשיבא במהירות הבזק, מנסה לא להתמוטט מרעה, עייפות ועצבים, כשאני יודעת שמחר (היום) מצפה לי יום לא פחות גרוע (ואני לא אתחיל אפילו לפתוח את הנושא של מי שהחלפתי איתה משמרת. אלוהים יודע שאני מתה עליה בערך כמו קוץ ברקטום).

ואחרי כל זה, אני מוצאת את עצמי מספיק עירנית כדי לכתוב פוסט, מה שהאמת, די רציתי לעשות כבר שבוע, אבל למי יש זמן? (ובכמה הוא מוכן למכור? אני אשלם הכל!!)

הולכת למזמז את הגוש שומן שנקראת הכלבה שלי ולהתקקלח,

דולצינאה.