במרחק נגיעה מכאן.

זה תמיד ירגיש ככה? מעכשיו ולנצח?

עדיין קשה לי לישון בלילות בגלל מחשבות קטנות שמזדנבות אלי. זה צובט לדעת שבאמת לא תחזור ומצמרר לחלום עליך כל פעם מחדש. החלומות האלה, אף פעם אין לך תשובה בשבילי על השאלה למה מתת מלכתחילה? ואם כבר מתת, למה לא נשארת ככה? ואף פעם אין לך הסבר לתת לי לאיך לעזאזל חזרת פתאום, ולמה דווקא עכשיו.

ואני צורחת בחלומות שלי ומבועתת מהעובדה שחזרת, או מזה שהלכת בכלל. אבל אני כבר לא בוכה.

הנה הגיע ועבר היומולדת שלי, והייתי אאוט במשך כל הערב רק מלקלוט את העובדה שלא אתה זה שמטפל בבשר על המנגל, וצועק עלי לעזור לסדר את החצר כדי שאני אוכל לארח את החברים שלי. 

אני רוצה שזה יפסיק, ומצד שני, לא רוצה פתאום להתעורר ולגלות שאני לא מרגישה כבר כלום לגביך.

אולי פשוט תהיה?

דולצינאה

תקוות ששומרים לסוף ודברים שמתנפצים לך מול הפנים.

און-אוף לא הגיוני של מצבי רוח, בעיקר עייפות. ואין הרבה מה לעשות עם זה, אני לא מצליחה להסביר לעצמי מה הבעיה.

חששות? אין בדיוק ממה. זה בסך-הכל חוסר כוח כללי וחשק מטורף לעשות "פאסט פורווארד" על השנה ומשהו האלה. מתחשק לי לעצום עיניים ולמצוא את עצמי אחרי זה - עם התמונה הזאת שמרחפת לי בראש על דירה משותפת שלנו, ועבודה סבירה, וחיים שהם שלי ולא של אף אחד אחר, לא בשביל אף אחד אחר.

בא לי להתעסק בשאלות של לאן נטוס, ואם נטוס ביחד, ואם בכלל מתחשק לי לטוס לבד? ואיזה אופי יהיה לטיול הזה?

בא לי את הפרפרים בבטן לפני שאחתום על חוזה עם בעל הדירה, ואת תחושת הרוגע הזאת של בוקר שבת ביחד.

בא לי זמן של שנינו, בספונטיות לקחת את האוטו עם צידנית ואוכל ולהיזרק באיזה חורשה.

ואז אני פתאום מתנערת ומוצאת את עצמי בבור באמצע לילה חסר עניין לחלוטין, כשלידי נוחר הקצין בלאי של היחידה (זה שאפילו אם תשפכי עליו ג'ריקן של קרח הוא לא יתעורר, וגם אם כן, לא בדיוק אכפת לו שאת צריכה את העזרה שלו). והזמן לא זז.

אני מחפשת את ההשראה והעניין כמעט בכל מקום, וכל פעםן זה מרגיש כמו מם שבורחים בין האצבעות. ואז בעיתון היה איזה סיפור שדגדג, טרגדיה מטורפת כזאת, קיצונית כמו שאני אוהבת. וגם זה מתמוסס ומשאיר טעם מר - זה לא שלך. זה אמיתי.

והלוואי והייתי מצליחה לגעת ברעיונות שלי ולהפוך אותם למשהו מוחשי יותר, את המערבולות האלה בבטן שלי למילים, צבעים, או כל דבר שיוכל לנקז את זה ממני כבר.

ובסופו של דבר אני נשארת עם סימן שאלה ענק כזה על הדף, של מה לעזאזל אני הולכת לעשות עם עצמי.