איפה הזמנים הפשוטים של פעם ?

לאן הם נעלמו ?

איפה התמימות, איפה השימחת חיים.

הכל נעלם כאילו אפעם לא היה.

אפילו אחותי בת ה-7 כבר לא באמת 'ילדה' .

היא תרצה בגד ים ביקיני, והיא תגיד שהיא שמנה,

והיא תרצה ללכת לקניון לבד, והיא תרצה חבר וכו'

וכל זה בפאקינג גיל 7. מה הלאה ?!

בזמן האחרון אני לא מוצאת את הנאיביות והקלילות באנשים.

כולם נהפכו לרציניים ודרמטים.

כנראה שזה בא עם הגיל.

אתה צריך לאבד את התמימות כדי להפוך ל'מבוגר'

לוותר על הפנטזיות..

לוותר על החלומות..

ולהפוך לאדם חסר שמחה וציני.

שבמילים של האנשים נקרא אדם 'בוגר'.

ואם לא באלי ?

אם אני רוצה למצוא את האדם עם התמימות בעיניים ?

אם אני רוצה לראות אנשים וילדים שמחים ?

אם לא באלי לוותר על האגדות והפנטזיות ?

'אז העולם יקטול אותך ויגיד לך שאת ילדה קטנה.'

אז כולנו אבודים.