אוקי, אז אם אני שמה סדר לכל הדברים בעצם, אלה הנקודות החשובות:

 - יותר אמונה עצמית ופחות ביקורת עצמית. 

   *כשאני מרגישה רע, או חווה את כל המחשבות הרגילות של אני לא מספיק, אני לא יכולה, אני לא... פשוט לעצור.

    להגיד, היי. לא נכון. אני, בתור עצמי, אדם אפקטיבי ופרודקטיבי, שלא יתן לעצמו לחוות יום בלי עשייה. 

    דווקא כן עשיתי היום דברים, עשיתי את זה ואת זה. ואולי זה פחות ממה שעשיתי אתמול, או ממה שתכננתי לעשות.

    אבל זה לא שלא עשיתי כלום.

   *לתת לעצמי יותר קרדיט, להאמין בעצמי יותר. כשאני מרגישה שאני לא מסוגלת לעשות משהו, להתנגד למחשבה        הזו עם היגיון, כמו: למה שלא אוכל לעשות את זה בעצמי? להסתכל על מה שכבר הצלחתי לעשות בעבר,או להגיד     לעצמי בטח שאני יכולה, אני חכמה ואני טובה ואני אדם שמשיג את התוצאות הרצויות. 

     לתת לעצמי את הפאזי פילינג שמילים של מישהו אחר נותנות לי.

 - להזכיר לעצמי את מה שכן ישלי. ועל מה אני מודה שיש לי. למשל, איזה כיף לי שאני יודעת מה עושה לי טוב.

   איזה כיף לי שאני אדם שיודע מה הוא רוצה לעשות. שאני מצליחה להיות אפקטיבית ופרודקטיבית כבר עכשיו. 

   תודה שאני מוצאת את האושר שאני מוצאת בספרים. תודה שאני אדם אינטליגנט ואדם חושב. 

 - כשאני לא מצליחה לצאת מהבוץ, כשמה שאני צריכה לעשות מלחיץ אותי ומרגיש לי גדול, לעצור. לתת לעצמי לנוח,    להיכנס להתקלח ולעשות הפסקה במחשבות. כי זה בסדר! ולא כי אני מוותרת, לעשות הפסקה מהמאבק זה לא          לוותר. זה לאגור כוחות חדשים למאבק של מחר. כי הבעיות לא בורחות.

 - להתחיל לגשת לדברים שמלחיצים אותי, לפרק אותם לגורמים. מה בעצם צריך להיעשות? מה אני צריכה כדי              לעשות את זה?

   להכריח את עצמי לשבת ולעשות, כי ההתחלות והכניסות מפחידות אותי, אבל כשאני כבר בתוך התהליך אני בלתי      ניתנת לעצירה. 

 -  להקשיב לאלן וואטס. 

 - לסיים את אטלס שראגד ואת דה פאונטיין הד. 

 - פחות ביקורת עצמית!!! לפעמים הביקורת העצמית שלנו היא מה שעוצרת אותנו מלהשיג ולעשות את מה שאנחנו        מכוונים אליו.

   זאת אני, זה סוג האדם שאני. אני מאוד ביקורתית ופרפקציוניסטית, וייקח לי זמן, אבל אני אלמד איך לא לגרום לזה      לפגוע בי.

  אני כבר יודעת שזה פוגע וזה שליש מהתהליך. מאוד חשוב לא להיות כל כך קשה עם עצמי. מחשבות על מחשבות,      רוב הזמן לא מובילות לשום דבר חוץ מעוד קצת סבל.

 לסיכום של הסיכום, אני אוהבת אותי, ואני אוהבת את החיים. ולא הכל צריך להיות רציני וכבד כל כך כל הזמן. לצחוק זה חשוב.

להנות זה חשוב. ישלי חברים ואנשים שאוהבים אותי, ומשפחה תומכת וזה עושה לי טוב.

להית