לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


'Zen and The art of Who gives a fuck'

Avatarכינוי:  יוז'ק

בת: 28

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2014

melt down


Fine, let's write a little bit.

Ignoring everything that's going on, I'm staying at home.

I just don't feel like (see how freaking childish that sounds?) going to school and do some really unnecessary things I practically hate, and meet not even one man I value. Life there just seam meaningless, THOUGH I know there's a reason why I am going to school.

Also, there is no purpose of me being here, at home I mean, no there is purpose. but not a profit. I get nothing but deterioration in my situation. Even in my mental state.

I simply want to get over with it. Skip it even. School – the unnecessary mean of proceeding with life. It stalls my life! Not making me any fitter for life and future jobs. Especially not making me any brighter.

But that Is the kind of life we live in. And a resemblance that every person that did what I want to do, or did something like me or had the same perspective I hold of this world,   ended up working independently. Something creative usually. It is just the outcome of the people we are.

We cannot be under the persistent control of people with no imagination or basic understating of life what so ever. We need to control our own life, even business life. And usually- our minds aren't combining with the existing market, and we set of on our own.

So, what I was trying to say this last paragraph is that I am going to be a freelancer. No matter what the fuck I will do.

Can you see now why being in school tears me up?
נכתב על ידי יוז'ק , 29/1/2014 15:00  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


דניאל


הייתי מתרוצצת בין הבנים. נהנית מעצמי כל כך.

אנשים הם פשוט כלים לגרום לך להרגיש עם עצמך יותר טוב.

מפלרטטת עם זה ועם זה, בנתיים חברה של זה. 

נהנית מכל העולמות.

עד שפגשתי את דניאל.

פלרטטן לא קטן. חולק את הרגשות שלי כלפי אנשים, בנות ובנים.

בכלל חבר של החברה הכי טובה שלי. וגם זה עד אז אחד הקשרים הכי ארוכים שהיו לו. וזה לא היה ארוך בכלל.

ובכן, עד שהוא פגש אותי.

ואז בשבילו התקופה הזו נגמרה. 

הוא כבר לא רצה בנות שמתרוצצות לו בין הרגליים, רק אותי.

נקשרנו מהר מאוד.

בהתחלה הייתה לי עוד קשה התפיסה שלא רק לי יש רגשות פה.

גם הוא מרגיש אושר רק מלהיות בנוכחותי.

הדהים אותי כשהוא סיפר לי את זה.

ועוד יותר הדהים אותי, כשהוא היה הייצור הכי מסטול שיכור ועייף בעולם, שוכב לידי במיטה

ועונה להצהרה שלי- גם אני אוהב אותך ארבלי.

האיש שהרגיש כלום לאף אחד במשך שנתיים... אוהב אותי.

לפעמים, אני מרגישה כמו האישה הכי ברת מזל בעולם הזה.

 
נכתב על ידי יוז'ק , 22/1/2014 14:05  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


נעימה קלילה


בדרך נעימה וקלילה.

"יש לי משהו... נדבר מחר."

זה השפה שלך, שלי, שלנו, להגיד- אני הולך עכשיו לבחורה, אנחנו נעשה סקס, אל תפריעי.

i snaped.

לא רוצה לדבר איתך יותר. הסכמתי הבוקר לאמצע. עכשיו אני מסרבת.

תקרא לי אישה, תקרא לי הפכפכה. אני לא מוכנה לסבול.

תודה ולהתראות בעוד כמה שנים.

 

drawing, against the wall, black and white, couple, love, passion, sex, hard, illustration, rough sex
נכתב על ידי יוז'ק , 21/1/2014 18:56  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


עוד יום שלישי


טוב, השעה רק שלוש. זה מוזר בהחלט.

כבר מרגיש לי כאילו השעה שש. למרות שלא עשיתי כמעט כלום.

לא עשיתי כמעט כלום? זה אומר שעשיתי הרבה. עשיתי כמעט כלום זה המינוח הנכון.

 

לא הלכתי לבצפר היום.

כשטסתי מהמיטה החוצה בבוקר ידעתי שאני צריכה לפעול וללכת לבצפר וזה מה שיעשה לי טוב.

and what exactly did i do?

yeah thats right. i stayed

photography, drawing, illustration

.

אז אתמול נתן כמו איזה בנזונה נעלב ופגוע נעלם.

הוא קרא את הפוסט הקודם אחרי שהשארתי את הבלוג פתוח ג'אסט א ליטל ביט טו מאץ',

הבין שאני ממש ממש אוהבת את דני,

שאני לא גורמת לו לאושר או משהו שאני בכלל גבינה רקובה מחורבנת.

ונעלם.

בלילה דווקא הלכתי לישון עם הרגשה טובה והכל בזכות דני כי אין עליו.

אבל בבוקר לא נשארתי חייבת, סימסתי לנתן את כל מה שאני חושבת.

איכשהו אחרי הרבה דברים פוגעניים (מצידו), התקפלנו שוב. בערך.

אנחנו מדברים, אבל... באמצע. אני יודעת שהאמצע רשע לנו. רע ורע ורע.

אבל הוא לא מבין. אז שיהיה. אני חלשה מידי מכדי להגיד ביי. שוב.

 

יוז'ק.
נכתב על ידי יוז'ק , 21/1/2014 15:04  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


לדף הבא
דפים:  

44,720
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליוז'ק אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יוז'ק ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)