רציתי לרשום על זה שהבת דודה האהובה שלי באה אלינו לפני יומיים.
ועל כמה שאני אוהבת אותה.
אבל קראתי את הפוסט של נעמה ו...
טוב, להגיד את האמת כאב לי.
יכול להיות שאולי אני באמת לא שמה לב אליה כמו פעם ?
יכול להיות שאני עושה משהו לא בסדר ?
יכול להיות שנמאס לה ממני ?
אני לא יודעת מה קורה, וזה מדאיג אותי.
כי בנתיים או יותר נכון, עד עכשיו חשבתי שהכל בסדר ושהכל טוב.
הקטע הוא שהיא עכשיו בדיכי...
יש לנו תקופות - כשאחת בדיכאון השנייה שמחב , כדי ש"לא נטבע בבוץ" אני אומרת לה.
ועוד קצת בולשיט כמו - היוניברס מסדר את זה שנהייה בדיכאון וואן את דה טיים.
בכל מקרה אני השמחה עכשיו והיא הדכאונית.
(הערה לנעמה: אני טוענת שזה הכל בגלל גיא)
אני מאוד מתרגשת לקראת היום הולדת שלה , הלכתי וקניתי גופייה יפה מTNT בשביל המסיבה , וקניתי לה מתנה שידעתי שהיא רוצה.
אני אוהבת אותה מאוד, אני לא מרבה לגיד לה את זה. אולי זה מה שהיא צריכה?!
וגם בגלל המרחק בינינו (של עשרים ומשהו דקות בנסיעה) אנחנו לא מתראות כל כך הרבה, וזה מציק ומעיק.
בעיקר בגלל שהיא צריכה אותי עכשיו, ואני לא יכולה לבוא !
בגלל שאני השמחה עכשיו יכול להיות שאני חייה על ענן ולא רואה שאולי משהו קרה לחברות שלנו...
כי בשבילי הכל בסדר.
הדיכאון שלה מוציא החוצה דברים שלא חשבתי שיקרו.
הכל בגלל הגיא המזדיין הזה (סליחה על הבוטות נעמה) מצטערת אבל, את היית בסדר גמור לפני שהוא חזר.
את כבר "החלמת" כמעט לגמרי מבחינה נפשית.
איי מין... ראית את הלק שלך ??
בוא נתערב שעכשיו אין לך כמעט בכלל!
נעמה אני דואגת לך ואני אוהבת אותך!
ואני רוצה שהכל ישתפר! ושאת תרגישי שמחה שוב, כמו פעם. נעמה האופטימית. שלא חושבת על גיא , ועל זה שהחברות שלנו מתפרקת (?!!?)
כי מבחינתי זה לא ככה.
הכל נראה לך רע עכשיו. תחכי שבוע אולי אפילו פחות ואת תראי שהתקופה הזאת לא כל כך נוראה.
וכמו ש"אמא" שלי אומרת , אם את לא יכולה לשנות את זה, אל תתלונני על זה!
ואת יכולה לשנות פה הרבה דברים! אז אולי הגיעה הזמן לשינוי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יוז'ק
