נעלמתי ל-48 שעות ואנשים חמודים, ובעיקר נעמה כבר הספיקו להעלות קונספירציות התאבדות.
הנשמה הקטנה הזאת ביקשה מאנשים להתקשר אליי גם.
at least i know people care about me
בכל מקרה, ארועי היומיים:
ביום שבת עזבתי את נעמה בבוקר, או צהריים...
היתה מכירה אצלה בבית, של שמלות וכל מיני שטויות, ואני ראיתי שמלה יפה
שכמובן, לא הסכימו לקנות לי, ואז שמלה אחרת שאמא רצתה בשבילי
בלי קשר לזה היא היתה חתיכת בד עם תחרה ונראת כמו אנדרוור, היא עלתה 190. אז לא
אח"כ נסענו לסבתא שלי, אכלנו סיני ופגשתי את הבת דודה האהובה עליי
היא הכי קרובה אליי בגיל. אחרי זה, נסענו לסבא וסבתא שלי.
סבא קיבל את "מפתח העיר" או מהשזה לא היה של חולון, וקיבל תעודת יקיר העיר.
מה שאומר שפני מועדות בפני עוד אירוע fancy pancy עם זקני העירייה
כולנו היינו לבושים יפה, עומדים בקבלת הפנים, והינה העמדת הפנים מתחילה.
כמו בכל פעם, לא שהסושיאל לייף האלה רעים, פשוט לעמוד בגו ישר ולחייך כל כך הרבה זמן
זה פשוט מעייף... אבל נכנסים לדמות מהר מאוד ולא מאכזבים את המשפחה.
הערב היה מכובד, והכל הלך בסדר. עד שהגיעה הזמרת הזו, אני אפילו לא יודעת את שמה
אבל כמה שהיא עלתה לי על העצבים.
שושנה שושנה שושנה... כדי שתסתמי,
או שבים עוד יפליג קפיטן מכל הרוח שאת עושה.
.
בערב חזרתי לישון אצל סבתא שלי, כי אפשר(!) כי יש חופש גדול(!)
אירחנו כמה אנשים "חשובים" לפי סבתא והעמדת הפנים נמשכת.
אבל לא לאורך זמן. ואני ואבא שלי מאחרים אחד לשני לחברה בערב המשעמם הפוליטי הזה.
בלילה אני חוזרת להיות מתוסבכת, ומחשבות שאני מפחדת לפתוח.
ביום שלמחורת התעוררתי בעשרים לאחת עשרה -.-
יש לציין שהפכתי את שעות השינה שלי לגמרי כבר לפני חודש.
ראוי לציון; קראתי באותו בוקר עיתון. שלם! מסתבר שזה לא כזה נורא..
ראיתי קצת סקינס ונסעתי לבני הדודים שלי. בדיוק נולד לי בנדוד חדש שמתתי לראות שוב
אני אוהבת תינוקות קטנים, כבר מלא זמן שלא נגעתי באחד כזה
(אלוהי החתול במכנסיים על מה אני מדברת? אני נשמעת כמו פדופילית-.-)
טוב, אז אני לא. הם פשוט שמנמנים כל כך שבא לי לעשות סקוווש ולמעוך אותם (:
ואז את אתמול ואת היום העברתי בצפייה בטלוויזיה וקריאה ביחד עם דודה שלי
היא בחופשת לידה, בטח שמעמם לה בלעדיי 
חוץ מזה ניהלתי כמה שיחות חד-צדדיות איתו.
נורא חכם הרי להגיד לתינוק "תפסיק לבכות יא בכיין, מה אתה תינוק?!"
ולצפות שהוא יפסיק לבכות... אה שכחתי, אתה באמת תינוק.
.
מסקנות שהסקתי מהיומיים האלו:
* תמיד לקחת איתי מטען לאייפון!
* תמיד לקחת איתי גומיות, רק למקרה. כי אני מרגישה רע אחרי כל פגישה עם האורטודנט.
* תמיד לקחת איתי זוג תחתונים נוסף... סבתא(!) הביאה לי תחתונים עם הכיתוב "go under" עליהם.
* ותמיד לקחת איתי לחות לשפתיים.
אצל סבתא שלי אני שותה הרבה יותר קפה, פשוט כל כמה שעות היא אומרת
"ארבלוש את רוצה לשתות משהו?" אז אני קופצת על ההזדמנות ועושה לעצמי קפה.
אני גם אוכלת, המון, אני חושבת שפיתחתי סיבולת גדולה יותר לאוכל.
סתומרת הצלחתי לסיים צלחת שלמה (בגודל העולם בערך) של רביולי בטטה (יאממ)
.
האדום הוא צבע מפתח בחיי.
.
יאיי קיבלתי 98 בפסיכולוגיה! וההורים מצאו את התעודה שלי -.-
im not going anywhere לפחות לא בנתיים...
הצילו! מישהו עובר לי על הארכיון, תתדווה!
?no, seriously, who is it
יוז'ק, שסובלת ממקרה קשה של תחתיות אדומה. ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יוז'ק
