אחרי שמאי העבירה לי את השרביט לפרוייקט "הפעם הראשונה" ניסיתי לחשוב על מה כבר יש לי לכתוב, כי לא רציתי לכתוב על החבר.
חשבתי על הפעם הראשונה שברחתי מהבית, הפעם הראשונה ששתיתי ועוד כל מיני פעמים ראשונות וכולם היו נורא מדכאות, אז בגלל שהחלטתי שהיום אני לא כותבת על שום דבר עצוב (כי לילה ארוך ומלא בלימודים לספרות לפניי!!) החלטתי לכתוב על הפעם הראשונה שנהגתי באוטו (מצטערת. אין לי משהו יותר טוב)
התחלתי את שיעורי הנהיגה שלי במרץ, ברגע שהוא נתן לי ללחוץ על הגז- התפרעתי. בזמן האחרון אני אוהבת לחפש דרכים שיעלו לי את האדרנלין אז הייתי נוסעת על 60 קמ"ש בעיר, 90 קמ"ש מחוץ לעיר ובפעמים שהוא נתן לי דרך מהירה (כי אני עקשנית) נסעתי על 120 קמ"ש.
בתור מורה הוא אמור להdיד לי להאט אבל הוא מגניב רצח ולא מעניין אותי שהוא מעצבן כל עוד הוא נותן לי לנסוע בשקט (כל עוד אני לא עושה שטויות על הכביש)
הקטע הוא, שבפעם הראשונה שנהגתי הוא ראה שאני מגבירה מהירויות אז הוא דחף אותי לרחובות צפופים ולכיכרות...
אז באותו שיעור עשיתי 5-6 כמעט-תאונות ובכולם לא נתתי זכות קדימה בכיכר כי אני "ילדה חסרת סבלנות שאוהבת להתפרע ואין בי טיפה של אחריות או פחד למות"
כמעט התנגשתי בעץ, כמעט דפקתי מרצדס, כמעט נכנסתי במשאית, נכנסתי לדו-סטרי לנתיב הנגדי וכמעט התנגשתי ברכב...
אני מוכשרת.
הברקסים שלו כמעט העיפו אותי מהאוטו, היינו מתווכחים מלא פעמים, אבל זה חתיכת שחרור ואני אוהבת את זה.
אני מקווה לעבור טסט ראשון ולהיות נהגת למופת- תקווה זה דבר טוב!
חוץ מזה שעכשיו השתפרתיייייייי! אני נוהגת דיי טוב, אני כמעט ולא עושה פאדיחות.
כינוי:
שקוּפה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
