לא, הוא לא אמר לי, מלמלה. הדמעות חנקו את גרונה, אבל ניסתה לשמור על ארשת פנים חייכנית ואמרה, סבבה אז הוא כבר לא מוצא

 חן בעיניי, הבא בתור ושתיהן צחקו. היא חזרה לביתה התכרבלה בין השמיכה לסדין ובכתה עד שנרדמה. למחרת בבוקר, עם קונסילר עבה  ושלוש שכבות של מסקרה על העיניים האדומות, העצובות הגיעה למשרד. כולם שאלו מה קרה, היא סגרה את דלת חדרה ושקעה בכסא העור הרך. הבטן ריקה, הלב שותת דם. הוא התקשר, היא לא ענתה, אין סיכוי שתבכה במשרד. היום עבר בעצלתיים, המחוגים לא זזו, הטלפון טרטר.

בערב הגיעה הביתה, הוא התקשר שוב, היא ענתה בקרירות והשיבה שהיתה עסוקה היום. הוא שאל אם הכל בסדר, היא ענתה שכן חוץ מזה שהוא עומד להתחתן. הוא ביקש לבוא, היא בקשה הסבר, הוא ענה שהיא תקבל פנים מול פנים.

הוא הגיע ניסה לנשק היא נרתעה. הם התישבו על הספה, הוא לקח את ידה ואמר שמצטער שלא אמר, שמצטער שהיתה צריכה לשמוע מאחרים. הוא עמד להתחתן אבל מהרגע שראה אותה הבין שהוא לא מסוגל. עוד קודם היו לו ספקות אבל עכשיו הוא יודע. הוא דיבר עם האשה האחרת בחייו, הודיע לה שהכל מבוטל, והאחרת בכתה הרבה והוא נתן לה כמה ימים לעזוב את הדירה המשותפת.

היא שתקה, הוא חיבק, היא אמרה שעד שהאשה האחרת לא תעזוב שלא יתקשר. הוא אמר שהוא לא יכול בלי לדבר איתה, היא אמרה שהוא ישרוד וביקשה חרישית שילך, שישאיר אותה לבד.

כעבור יומיים הוא התקשר להודיע שהאחרת עזבה.

הרומן בניהם נמשך שמונה חודשים. שמונה חודשים של שכרון חושים, אהבה מטורפת נגיעות שמרטיטות את הגוף, מבטים מלטפים חושניים נוגעים לא נוגעים, הוא הביט בה כשטופפה על המסלול כמהופנט, כאילו אין אדם אחר בחדר מלבדה (ומלבד עוד עשרות אנשים שהביטו בתצוגה). היא נגעה בגופו השרירי, הניחה את ראשה על חזהו והרגישה בבית. הימים הארוכים שבילו יחד בעבודה, הלילות הארוכים שבילו יחד, חוקרים אחד את גופו של השני, קמים בבוקר עם עיניים עייפות וחיוך על הפנים. הוא הגיש באותה תקופה תוכנית ברדיו והיה מקדיש לה שירי אהבה מתוקים מעל גלי האתר, ליבה נמס.

האחרת לא אהבה את הספור ולא השלימה עם האבידה. היא עברה לגור אצל אחיו ואישתו במושב,האח לא סיפר לו, ויחד הבהירו למשפחה שהפרידה היא זמנית ואסור בשום אופן לקבל אותה למשפחה.

מכוון שהאחרת היתה דוגמנית במקצועה, עבר הסיפור מפה לאוזן וחבורת דוגמניות החליטו לעשות לרומן סוף. זה התחיל בשיחות טלפון מאיימות והמשיך בפגיעה בעבודה שלה. הפגיעה באה לידי ביטוי בכך שהבנות הפיצו שמועה שהיא חולה מאוד ומארגני תצוגות לא התקשרו להזמין אותה, ועוד תכסיסים שהדף צר מלהכיל.

המשפחה שלו סרבה לקבל אותה, הם הזמינו את האחרת לסעודות שישי מבלי שהוא ידע, היא היתה צריכה להלחם על פרנסתה והיו ימים שהיא נשברה. באחת המריבות שלהם היא הודיעה לו שהיא לא יכולה יותר להתחבא (מפאת כבוד האחרת) ולא יכולה להמשיך יותר, היא בקשה שידבר שוב עם משפחתו, הוא אמר שניסה כבר הכל, היא ענתה שהכל לא מספיק לה, עברו שמונה חודשים. הם רבו היא אמרה שהיא רוצה לבד והלכה.

יומיים אחרי הוא חזר מהעבודה, ישב לבד בדירה עם החתול ושתה בקבוק יין, האחרת עברה עם האוטו וראתה אור בחלון, הכניסה את המפתח למנעול  וסובבה. היא מצאה אותו על הספה שיכור, בוכה. האחרת ליטפה, חיבקה והם דברו אל תוך הלילה על מה שעבר בינהם.

בבוקר הוא התעורר ערום במיטתו והאחרת ישנה לידו. הוא לא זכר הרבה מליל אמש הוא רק ידע שאיבד את אהובתו לעולם.

עברו יומיים והוא התקשר לספר לאהובתו מה קרה. היא ענתה באדישות שזה בסדר מצידה, הם הרי לא ביחד יותר. הוא התחנן שתסלח לו, היא סגרה את ליבה. הלב הסגור נשבר לרסיסים, הדמעות ירדו בלי בכי האגרוף בבטן היה חד מתמיד, היא היתה עצובה, היא התאבלה, שבעה ימים התאבלה על אהבתה.

המשך יבוא....