בשמלה אדומה ושתי קוקיות עליתי לגג של המצחיקה התורנית. רונית חיכתה לי בקצה המדרגות. המצחיקה, שהבירה ביד אחת והסיגריה הטבעית ביד השניה הפכו אותה לקצת יותר מרוצה מעצמה, דילגה לעברי וצעקה "תראו מי הגיע" הנוכחים הפנו את ראשם, קדתי קידה וכולם צחקו בצביעות. "נשמה את הורסת" נישקה אותי הבדרנית בפה. חייכתי, הסתובבתי וניקיתי את הרוק. איכס.

 "זה הוא בפינה הימנית שיושב על המעקה" תקעה לי רונית מרפק בצלעות

 "סובבתי את הראש באיטיות וכבדרך אגב ולנגד עיני נגלה מחזה שהקפיץ את ליבי פעמיים "טוב תכירי בינינו" נמסתי "אמרתי לך, אמרתי לך" קיפצה רונית בהתלהבות.

עזבנו את המסיבה יחד ונסענו לים. הורדנו נעליים והלכנו על החוף צופים בשקיעה ובגלים המתנפצים אל החוף. בלי עקבים הגעתי לו לכתפיים, הוא כנראה חשב על אותו הדבר והכניס אותי מתחתן. התאמתי בדיוק. דיברנו ודיברנו ודיברנו עד שרוח הערב דקרה את עורי, השבת נכנסה והגיע הזמן לנסוע לאבא ואמא.

שלושה שבועות אחרי יצאנו לטיול שטח. שלושה ג'יפים באחד אני ודוגמנוביץ, בשני חברתו הטובה דורה ושני ידידים/פמליה ובשלישי עורך דין, לוכד דוגמניות ידוע ואדם רגיל.

עצרנו בנחל והלכנו שעה במסלול מסומן בסופו הבנים ערבבו  קפה שחור מתוק. במסלול השני הבנים הלכו מהר וריכלו כמו בחורות על בחורות שהכרתי ולא האמנתי ודורה ואני יללנו מאחור. לקראת ערב הגענו "לשטח המחנה", קרחת יער גדולה. הם החנו את הג'יפים בשורה ופרקו את הציוד: אוהלים, צידניות, שמיכות ועוד ציודים של טיולים. כעבור כמה דקות עמד מטבח שדה מדוגם דורה חתכה סלט, האיש הרגיל והעו"ד צלו בשר על הגריל, הלוכד פתח קופסאות שימורים ודוגמניביץ ואני התחממנו ליד המדורה שהוא ערם והצית. התכרבלתי בתוך גופו החם וקיטרתי שכואבות לי הרגליים. אחרי האוכל נשכבנו סביב האש מכורבלים בשמיכות ושקי שינה, הם העבירו סיגריה ודוגמנוביץ ואני העסקנו את הפה בעיסוקים מעניינים יותר "אולי תמצאו חדר" העיר מישהוא ואני הסמקתי ודחפתי אותו מעלי.

בעשר הלכנו לישון. דוגמנוביץ ואני ישנו בגי'פ והשאר בשני אוהלים.

בעשר וחצי התחילה הדרמה, לדורה לא היה נח. האבנים לחצו לה, היתושים זימזמו לה והיא החליטה שהיא לא נשארת "אני הולכת לישון במקום אחר" מרדה "לאיפה תלכי היישוב הקרוב הוא רבע שעה נסיעה ואין שם צימרים" הסביר חבר בפמליה "לא ידעתי שנישן בכאלה תנאים" התפנקה "רוצה לישון בג'יפ" הצעתי "נראה לך? ישבר לי הגב. יש לי צילומים כל השבוע. אני הולכת" היא סימנה בידה לחבר הפמליה והוא נכנס בהכנעה לג'יפ ונסע איתה.

לא ידענו מה לעשות. העו"ד אמר שתלך להזדיין, הלוכד דאג ואני הרגשתי לא נעים. דוגמנוביץ הציע שנחכה "תנו להם שעה והם כאן חזרה" צחק.

חבר הפמליה חזר כעבור חצי שעה לבד "איפה היא" שאלנו במקהלה "אתם לא תאמינו, הגענו ליישוב, אין כלב ברחוב. נסענו לחפש צימר אבל היישוב קטן אין שם כלום. היא ירדה מהאוטו, דפקה על דלת אחד הבתים והציגה את עצמה כ-דורה, סיפרה לבעלי הבית את הסיפור, הם קיבלו אותה מייד ואמרו שיש להם חדר ריק. היא שלחה אותי לאסוף אותה בבוקר".

____________________________________________________

לשאלותיכם - זה לא סיפור שיש בו פואנטה בסוף, זה אוסף זיכרונות שאני מביאה בכדי שתקבלו תחושה של זבוב על הקיר.

מזל טוב לעדי