(בשביל צב)

לפני בערך ארבע שנים עבדתי במקום שהרבה אנשים חולמים להגיע אליו, עם אדם שהרבה אנשים רוצים להכיר אישית. היה לי בן זוג שהיה אחד המנכל"ים של אותו אירגון (פילסתי את דרכי שם לבד, בזכות עצמי וככה הוא הכיר אותי) הוא מאוד רצה להתחתן. עמוק בפנים ידעתי שזה לא זה, ידעתי שאני לא אהיה מאושרת. נפרדנו וחזרנו. ניסינו לגוון בתי מלון, חדרי שירותים,מועדונים, כבישים מהירים, אצלי זה מת.

באחד הערבים ישבתי במשרד שלי, במגדל בו עבדתי באמצע תל אביב. היה כבר חושך בחוץ ולי לא התחשק לסוע הביתה. חברה לעבודה נכנסה לחדר והתחלנו לדבר. היא רצתה להכיר לי משהו (חוץ מראשי המשרד לא הרבה ידעו שאנחנו זוג). התחלתי לחקור, היא אמרה שהוא החבר הכי טוב של בעלה (יומיים קודם ראיתי תמונות של בעלה, גבוה שטני עיניים כחולות חתיך הורס) אבל אני לא עושה בליינד דייטים, אני פשוט לא כזאת. יותר מידי אנשים מכירים אותי וזה פדיחה אם זה יגיע לעיתונות. קבענו שהמיועד יגיע עם בעלה לאיזה כנס שהיה כמה ימים אחרי. מה שכן, היא הזהירה אותי שהוא מאוד בררן ומאוד סנוב, אף אחת לא היתה לטעמו מכל מי שהיא הכירה לו עד עכשיו.

ביום שנקבע הם הגיעו לכנס. בן הזוג שלי עמד ליד הבמה, אני עמדתי לידו, הבעל ואישתו והמיועד הגיעו ונעמדו גם הם למרגלות הבמה

(אקשן, אני מתה על זה). המיועד התגלה כתום פורד הישראלי. יאמי... לחצנו ידיים אמרנו שלום שלום ואני התחלתי לעשות רוח כאילו אני מאוד עסוקה. מידי פעם הגנבתי מבט לראות כמה המיועד מתרשם מהעסיקות שלי. זה היה יום חמישי. יום שישי עבר וגם יום שבת והבחור לא מתקשר. מה זאת אומרת לא מתקשר?

א ל י? ואללה יופי.

ביום ראשון שמתי את מסיכת "החיים סבבה" שלי, ונכנסתי למשרד. בצהריים נגשת אלי האשה ושואלת אותי אם הוא מצא חן בעיניי. עניתי באדישות שהוא בסדר. אה...היא אמרה כי הוא ביקש את הטלפון ולא ידעתי אם את מסכימה. המסיכה הוסרה וחיוך מאוזן לאוזן התישב על פניי.

הוא התקשר באותו יום, בדיוק כשהתיישבתי לאכול ארוחת ערב במסעדה עם בן זוגי. בקשתי שיתקשר מחר. הוא התקשר וקבענו להפגש בסוף השבוע. באותו סוף שבוע הייתי בצפון והוא הגיע.

מפה לשם, נפרדתי מבן הזוג וכעבור חצי שנה המיועד (להלן - ע') התחנן שנעבור לגור יחד. לא הסכמתי. הוא עשה לי תרגיל  - הוא בדיוק קנה בית חדש וביקש שאני אעזור לעצב אותו. אחרי שעיצבתי כבר עברתי לגור בו. הדיבורים על ניו יורק התחילו קצת אחרי זו היתה הזדמנות עסקית טובה עבורו ואני ממילא של נוסעת המון לניו יורק לעבוד כדוגמנית. בינתיים עברתי עבודה, לא פחות טובה מהקודמת וכעבור זמן קצר קבלתי קידום שמבחינה מקצועית הקפיץ אותי (אני מדברת על המקצוע השני שלי). במקום העבודה החדש היו יותר גמישים לגבי הדוגמנות ונתנו לי יותר חופש לעבוד וללכת לאודישנים ולטוס לחו"ל.

באחת הנסיעות שלנו לניו יורק נקבע תאריך בו ע' יצטרך לעבור. היה ברור שאני צריכה להשאר בארץ לתקופה מסויימת בגלל חוזים שהייתי קשורה בהם עם שתי העבודות שלי. השכרנו את הבית, אני עברתי לגור עם הכלבה שלי בדירה מדהימה על חוף הים וע' נסע.

היה ברור שזה יקח לי כמה חודשים. באותו רגע שהוא נסע לא ידעתי כמה זמן אני אשאר אבל ידעתי שאני מאוד אוהבת אותו ושהכיוון הוא ניו יורק.

חיינו ככה במשך שמונה חודשים. אני בדירה על הים והוא בניו יורק. באתי לבקר אותו פעמיים, פעם אחת נפגשנו במילאנו. אנשים מסביב התחילו לדבר שנפרדנו. בכיתי המון והתקשרתי אליו באמצע הלילה. לא היה לי ספק לרגע באהבה שלו אלי. לא חשבתי אפילו לא מחשבה אחת לגבי בגידה מצידי או מצידו. זה פשוט לא עבר לנו בראש. הוא התקשר אלי כל בוקר כשהוא התעורר ולפני שהלך לישון כל לילה. עודדתי אותו לצאת עם חברים, למסיבות (כמובן שהיו לי המרגלים שלי אבל הוא עמד בכל המבחנים).

במשך שמונת החודשים האלו בן הזוג הקודם הציע לקפוץ אלי "לחגוג קצת", למרות שהוא נשוי. יצאתי המון עם חברות ואני לא צריכה לספר לכם על החיים בתל אביב. אבל משהו בי השתנה. יכול לגשת אלי הגבר הכי סקסי עם כל הכסף והמכוניות והמסביב ואני אצחק איתו ואשתה אבל הפטור הזה מהחרדה של "הוא רציני? יש לו חברה? הוא נשוי? הוא רק רוצה לשכב איתי?" כל השאלות שאנחנו שואלות את עצמינו, כל זה נעלם כי ידעתי שיש לי איפה להתכרבל בסופו של יום ידעתי שאני מחוץ למרוץ הזה וזה עשה לי טוב.

כשעזבתי את הארץ אנשים אמרו שאני עושה טעות. טעות שאני מוותרת על העבודות שיש לי בארץ על המעמד שבניתי לי בעבודה כל כך קשה. אבל אני טסתי והגעתי לשדה התעופה קנדי בניו יורק וחיכה לי שם חיבוק ענק וזה היה בשבילי הכל. מעניין שלא עברה עלינו תקופת הסתגלות של ביחד שוב. זה היה הדבר הכי טבעי בעולם. והרבה אנשים שואלים אותי איך לא פחדתי שזה יגמר ואני עונה שזו אפילו לא היתה אופציה.

http://www.doubleedgefilms.com/spin/player.html