הענן חזר לרחף מעל ראשי והתאים לאוירה בחבורה. חנה נפרדה מהחבר והיא ואילנית הפכו לבלתי נפרדות ונראו כזוממות משהוא. ציפי ריחפה בעננים משלה היא יצאה עם בחור חדש שהיה מחובר ל"חברה הלבנה", כולם קנו אצלו.

לא ראיתי אותן בתדירות של הקיץ, עבדתי במעגלים אחרים. הכל התערבב.

"הכל בסדר איתך?" שאלה אילנית כשהסתדרנו בשורה ארוכה עם גופות אחרים. " אני בסדר" הזעפתי פנים "את לא נראית בסדר" המשיכה לחטט "אני נראית מצויין ו-מ-ז-ה את יכולה לעשות כותרת ברכילות של סופשבוע" עקצתי, אחרי שגיליתי שהדליפה את הפרידה מבייבי פייס לרכילאי הראשי. יצאתי למסלול, הלכתי ישר וכשהסתובבתי לחזור ראיתי אותה צועדת לעברי מחייכת כחתול מדושן.

"הכל בסדר?" שמעתי קול מאחורי כשסגרתי את החזיה בסוף התצוגה "מה הקטע שלך, תעזבי אותי" צעקתי והסתובבתי. רונית לקחה צעד אחורה "סליחה, סליחה, חשבתי שאת אילנית הקרציה" חיבקתי אותה "את עסוקה עכשיו?" שאלה "לא, גמרתי להיום. יש לי אודישן לפרסומת אבל אני אוותר עליו" נאנחתי " נהדר, בואי".

 את רונית הכרתי באודישנים לתוכנית טלויזיה, היא קיבלה את העבודה. חצי שנה אחרי קיבלתי את התוכנית שלי. היא היתה הטלפון הראשון שברך אותי. נפגשנו בתצוגות וארועים ושמרנו על קשר ידידותי. לא היינו ממש חברות.

התישבנו בסוס עץ והזמנו קפוצינו עם חלב דל שומן "את עצובה" זרקה אמת לאויר "אני בסדר" דיקלמתי "מה עובר עליך?" רכנה קדימה והביטה בעיני .  הרגשתי שבאמת איכפת לה. מזמן לא דאגו לי ככה. המועקה זזה הצידה ונתנה למילים לזרום "אני כל כך לבד. בלימודים אני "הדוגמנית", בוחנים אותי כמו עוף בגריל, מה אני לובשת, עם מי אני מסתובבת, כל מה שאני עושה אני חושבת מאה פעמים לפני, רק לא ליפול בפח היפה שמנסה להיות חכמה. אני שונאת את השותפה שלי, אני יוצאת כל ערב בשביל לחזור הביתה מאוחר, כשהם ישנים ובבוקר אני עייפה בלימודים. אני שונאת את ההפקה, לא מסתדרת עם הכוכב ומצד שני בחיים לא אעזוב זו הזדמנות חיי. ויותר מהכל אני לבד. אני כל כך לבד. חוץ מעבודה, לימודים והסתובבות בלילה בברים ומועדונים אין לי כלום בפנים. ריק." הדמעות טיפטפו על שולחן העץ החום ויצרו שלולית צער קטנה. לבשתי את משקפי השמש הגדולים.

 "מצד שני זה הזמן שלך. את דוגמנית, את סטודנטית, את מרוויחה נהדר. למה את לא מסוגלת להנות מכל המתנות האלה? אני בדיוק במצב שלך ואני נהנית מכל רגע, מחבקת אותו כי יום אחד הוא יגמר" רונית לגמה מספל הקפה והורידה את משקפי השמש שהחזיקו את תלתליה השחורים כקשת והניחה אותם על אפה הקטן "לא יודעת. אני מרגישה כמו קוף בקירקס. זורקים לי בוטנים ובוחנים מה אני עושה איתם" עשיתי פרצוף של קוף וגירדתי את הבטן. צחקנו.

נשענו אחורה על כסאות העץ והבטנו בעוברים ושבים שהביטו בנו. השמש פנתה מערבה לטבול בים ובלכתה נצבעו השמיים בוורוד אדמדם "אני רוצה להכיר לך מישהוא" אמרה  מהורהרת לאחר שתיקה קצרה "אויש נו באמת, לא בשביל זה סיפרתי לך " התרגזתי "לא, באמת. הוא אחד החברים הכי טובים שלי, הוא גם דוגמן אבל חכם ואני חושבת שאתם חיבור מצויין" היא נשמעה משכנעת "אני לא יוצאת יותר עם אנשים מהביצה הספיק לי הסיפור עם הסוכן " אמרתי וסובבתי את ראשי ממנה והלאה "תקשיבי" ניערה את ידי "הוא אחר. תאמיני לי שהוא אחר. בואי איתי למסיבה ביום שישי בצהריים על הגג של הסטנדאפיסטית הוא יהיה שם" התחננה. "אם לא תגידי לו כלום אני אבוא. אם הוא יראה לי תכירי בינינו" התרצתי "מבטיחה" חייכה והזדקפה בכסאה, מרוצה מעצמה.

הסיבוב היומי הקבוע מתחיל. אני יושבת מקדימה, אילנית מאחור. אנחנו נעצרים ליד בית לא מוכר והמפיק מסביר "מלי ביקשה שנאסוף אותה מכאן היום".

צופרים, צופרים ומלי יורדת  כשמשקפי ג'קי אונאסיס שחורים ענקיים מכסים את עיניה. "מה קרה מתוקה" נבהלת אילנית "נפרדנו" ממלמלת מלי. "מצטערת לשמוע" אני אומרת בשקט והיא נוחרת לעברי. 

אילנית מלטפת בחמלה את ראשה המורכן "נפרדנו" מתייפחת "שריר נפוח עזב אותי" קולה מיילל והיא מסירה את משקפי השמש ומגלה עיניים אדומות נפוחות "עזבתי את הבית, הוא לא רוצה אותי יותר". אילנית נותנת לה להניח ראש על כתפה ומנחמת אותה "את חייבת לעשות משהוא עם העיניים" מעיר המפיק בטאקט מושלם "את לא יכולה לעבוד ככה היום" מזועזע מהמראה " אני אהיה בסדר הבאתי קומפרסים, עד שנעבור את הפקקים ונגיע לשפיים אני ארגע".

 חנה וציפי עולות לוואן וכולנו מקשיבות תוך ניענוע ראש  והזדהות מלאה כשמלי מספרת איך החבר הסביר לה שנוכחותה חונקת אותו בדירה "שנתיים אנחנו גרים יחד" היא נשברת שוב והמארגן מזכיר לה שאנחנו עוד מעט מגיעים.

הימים עוברים ומלי מתאוששת. היא מצאה דירה חמודה במרכז תל אביב ומתערבבת עם כמה מארגני מסיבות בעיר. התמונות שלה מופיעות במדורי הרכילות והיא די מרוצה משלושת הקילו שירדו בדיאטת הדיכאון. ציפי מלווה אותה לכל מקום ומוודאת שהיא נכנסת לכמה שיותר צרות.

אני ממשיכה ללכת עם ענן ערפל שמלווה אותי מעל הראש לכל מקום. לא מזמן איתרתי בחור חמוד בדיסקוטק הקבוע של יום חמישי. יש לו בייבי פייס כמו שאני אוהבת והוא מתאמן עם שריר נפוח באותו מכון, אבל הרבה פחות נפוח ממנו. אני מחכה שיבין את הרמזים שלי שאני מחכה שהוא יתחיל איתי.

אילנית יורדת כבר שבוע ברחוב חדש. היא לא מוסרת הרבה פרטים רק שהוא מאוד חמוד. בכלל לא שמתי לב לשינוי.

בסוף השבוע מגיעה דוגמנית חדשה לחבורה במקום מלי "מה השתנה ?" אני שואלת "את לא יודעת ?" פוערת חנה זוג עיניים חומות.

ציפי עולה לרכב ומנקדת לנו את שהחסרנו "מסתבר ששריר נפוח הסתובב כל הזמן הזה עם אילנית. היא יורדת ברחוב מקביל לדירה שלו והולכת ברגל. כשהתעורר החשד של מלי היא עקבה אחריה וכשראתה שהיא נכנסת לבניין התנפלה עליה ומשכה לה בשיער. שריר נפוח שמע את צווחות הקרב ומיהר לרדת למטה עם תחתוני בוקסר וללא חולצה, הפריד ביניהן ושלח את שתיהן הביתה". מלי הודיעה לכולם שהיא עם דוגמנות ודוגמניות גמרה. המקצוע הזה עבר מזמן את הרמה שלה. את שאר הפרטים כבר קיבלתי מבייבי פייס שהזמין אותי לדייט שני.

כמה שבועות אחרי פרישתה הדרמטית של מלי מעולם הדוגמנות ציפי מדווחת שמלי ביססה את מעמדה בסאנת המועדונים של תל אביב והיא היום מארחת בכירה באחד המועדונים הכי חמים בעיר. מלי התחילה לצאת עם שחקן כדורגל ידוע שעזב לא מזמן את חברתו, גם היא דוגמנית, קצת יותר מפורסמת ממלי והם חיים באושר ועושר.

הקיץ נגמר. בחדר ההלבשה לפני תצוגת קולקציית חורף של המשביר אילנית, חנה, החדשה, אני ועוד כמה דוגמניות מתפשטות ומתלבשות. ציפי זורקת כבדרך אגב "קראתם שמלי עברה לגור עם הכדורגלן שלה" אילנית מחליפה צבעים.

חצי שנה אחרי, בתצוגה מבויימת בסינרמה לוחשת לי אילנית "שמעת שהכדורגלן חזר לחברה שלו ומלי עזבה לניו יורק?" פניה קורנות מאושר "כן שמעתי, פגשתי את החברה הדוגמנית באודישן בפריז, היא ספרה לי הכל" אני עונ בקול מונוטוני. חזרתי לארץ יומיים לפני ובייבי פייס לא בא לקחת אותי משדה התעופה. כבר כמה ימים הוא נשמע מוזר בטלפון. החברים אמרו שהוא לא יצא מהבית כבר שבועיים. באתי לדירה שלו להבין מה עובר עליו. נכנסתי וראיתי את האישונים שלו ואת מה שהולך בסלון. סגרתי את הדלת, חייגתי להורים שלו, ולא חזרתי לשם שוב.

מלי נכנסה לוואן הגדול ראשונה. אחריה עלתה אילנית וציפי הושיבה עצמה בקצה השני של הספסל.

שקט.

גם זבוב לא העיז לזמזם. רוחות מלחמה נשבו. המפיק הגביר את המוסיקה ולחץ על הגז. אילנית הגיבה במשיכת כתפיים למבטי השואל. התעוררתי מהשינה בבהלה בכניסה לאולם הארועים בראשון, אספתי את התיק הגדול וגררתי עצמי לעבר חדר ההלבשה, שם ההמולה היתה בעיצומה. המעצבים רבו מי יציג ראשון, הרקדניות סידרו את בגדי ההופעה וצעקו זו לזו רכילות רקדניתית. אותנו הפנו "לאיזור הדוגמניות", הקפה בדרך.

 ציפי הלכה לשירותים. כעסה על מלי עלה על גדותיו וגלש בשטף דיבור "אתם לא מאמינות על הכלבה הזאת. אתמול היא באה לישון אצלינו יצאנו, חזרנו והיא נכנסה להתקלח, שריר נפוח התקלח אחריה וכשסיים נכנסתי אני להתקלח אני ומה אני רואה" היא עוצרת בכדי להעצים את גודל המאורע "הזונה תלתה את החוטיני מהתחרה שלה על הידית של מגבות הפנים. קראתי לה פנימה ושאלתי אותה מה היא בדיוק מנסה לעשות. היא ענתה בתמימות ששכחה להביא חתונים והיא כיבסה את שלה ותלתה אותם" קולה של מלי הגיע לטונים גבוהים והיסטריים "שיו, אני לא מאמינה לח-ו-צ-פ-ה" חיממה אילנית את האווירה. "מה עשית?" לחצה חנה "כאילו שאני לא מבינה שהיא מנסה לרמוז לשריר נפוח שהיא חמה עליו" זילזלה מלי בהתנשאות "העפתי אותה מהבית באמצע הלילה" הצביעה על הדלת בתיאטרליות, התישבה על הכסא ושילבה רגליה בנחישות. "טוב מאוד" עודדה אילנית "גם כן חברה, פחחח".

ציפי חזרה מהשירותים והדממה חזרה לחדר. המוסיקה התחילה ואנחנו נעמדנו בשורה הקבועה.

התצוגה הסתיימה והמשכנו לחוף צמח, ארוע גדול של וועד עובדים נחשב. שוב כולם  שוקעים בשינה עמוקה ומתעוררים בצומת גולני לקול צעקות שבר "תעצור, תעצור, תעצור, תעצור" צעקה חנה, מקפיצה את כולנו בבהלה "אני רעבה תעבור במקדונלד" התחננה בקול ילדותי. נסענו לחלון והזמנו ג'אנק שיחזיק אותנו עד סוף היום. 

בכניסה האחורית לצמח מצאנו את "הזמר" חובב הדוגמניות הבלונדיניות מפרלטט עם רקדנית חטובה עם ציצי גדול. נכנסנו לחדר ההלבשה ומצאנו פינה לפרוק עצמינו ולהפוך את הפנים העייפות לפני דוגמניות זוהרות, כל אחת התכנסה בעצמה ושתקה.

עליזה, יבואנית בגדים, נכנסה לחדר ושברה את השתיקה "שלום חמודות שלי, אי יה יה כמה אתן יפות" חילקה לנו בגדים וריכלה קצת על דוגמניות אחרות בעודה נועצת בי מבטי תמיהה מה-קורה-פה-מה-אני –מפספסת, עשיתי לה סימן אחר כך. "אולי תקראי לי בקפה" קטעה מלי את חיוכיה המברברים של עליזה (עליזה ידועה כמכשפה מקצועית שלא מזמן עברה קורס התמחתה גם בקריאה בקפה) "בכיף מתוקה, יש לכם זמן אחרי התצוגה?" היא שמחה שמכירים בכישוריה "כן הארוע הבא רק בשש והוא די קרוב" צהלו הבנות.

אחרי התצוגה התישבה עליזה ליד שולחן קטן באמצע החדר. שתינו קפה שחור חזק והיא הפכה את הכוסות וחיכתה לסימן מוועד עובדי המכשפות. אף אחת לא זזה על מנת לתת פרטיות לחברתה, כולן משפחה אחת ובמשפחה אין סודות. נראה שזו תהייה "קריאה אינטימית" במיוחד. עליזה הפכה את הכוסות, הביטה לנו עמוק בעיניים וחזתה "אילנית אני רואה מספר פרידות, חתונה וגרושים", "חנה, את בכלל לא תגורי כאן, את תגורי רחוק רחוק מעבר לים. יהיו לך בתים בכל בירה באירופה וכסף יותר משתוכלי לספור. את תהיי אשה עשירה מאוד מאוד" חנה צחקה בזילזול "מה את מג'נונה אין לי כסף לקולה" ביטלה את חזונה של עליזה שהיה רחוק מאותה מציאות של חדר הלבשה מזיע ורחוק מדירת שני החדרים של אמה הגרושה שניקתה בתים וגידלה ארבעה ילדים בעייתים במיוחד.

 "דוגמנית" היא מכריזה "לא, לא בא לי" ניסיתי להתחמק, מרגישה עירומה (יותר מתמיד) מול הבנות, אבל היא היתה בטראנס "אני רואה חתונה אבל לא ילדים" הדגישה בטון רציני "באמת?" לחשתי בעצב "כן, זה מה שאני רואה".

 אני לא מאמינה בשטויות האלה כל כך הרבה פעמים אמרו לי דבר והיפוכו. מאות פעמים "התחתנתי" עם זה שהייתי איתו ונולדו לנו שלושה ילדים וכלב במושב.

עברו שנים מאותו קיץ.

אילנית התחתנה והתגרשה כעבור חצי שנה. חנה התחתנה, מטיילת בעולם במטוסים פרטיים בין בתיה הרבים ולובשת שמלה שתג המחיר עליה כגובה משכורת שנתית של עובד עירייה.

(המשך יבוא...)