נח לאדם לבנות לעצמו בדימיונו דמות, לתייג אותה במגרות קטנות, עליהן מודבקות מדבקות קטנות וסימנים. קל יותר לסדר את החיים בצורה כזו. יש מגרות לאנשים חכמים, מגרות לבלונדיניות טיפשות, מגרה לדמויות הירואיות ומגרה לאנשים מהם צריך להזהר.

אנחנו לא בהכרח מכירים את האנשים שאנו שמים במגרות. אלו יכולים להיות הבוסים שלנו בעבודה, חברים או אנשים אותם אנחנו רואים בטלויזיה שחקנים, זמרים, פוליטיקאים, אנשי רוח. זה קל יותר ככה, זה פחות להתמודד.

לפעמים אנחנו רואים בטלויזיה דמות והיא זוהרת ומחייכת ורזה ונראה כאילו אין לה שום דאגה בחיים. מתחת להילת הזהר מסתתרת ילדה בודדה ומפוחדת שחוזרת לדירה שכורה, עם שותפים והיא נכנסת הביתה אחרי הופעה והבית חשוך והמיטה  גדולה ולבד שם. בבוקר היא קמה לקול צחוקה המתגלגל של השותפה שלה שיושבת במטבח הדירה, לבושה בתחתונים וגופיה ארוכה. השותפה שותה קפה בחברת החבר שלה ושואלת במתק שפתיים "מקווה שלא הפרענו לך בלילה עם הרעש" רק בכדי להעמיק את הבדידות.

ולפעמים אנחנו אוספים הביתה אנשים בכדי למלא את המקום הזה במיטה, בשביל להרגיש חום גוף אחר בלילה ולהרגיש פחות לבד או בעצם יותר.

אביב גפן אמר לא מזמן בראיון למגזין GO שהוא מצא בנינט כפיל. כפיל? נפש תאומה? אנטי תזה לדמות המאמי הלאומית.

זה דומה למפגש שלי עם שני סופרים שאני אוהבת, מחד צוריה שלו, שהצטיירה בעיני כדמות נוגה, רגישה מספריה. מהרצאתה הבנתי שיש בה נתינה או לפחות זה המסר שהיא רצתה להציג. באחד על אחד נגמרה ההצגה.

מאידך, אייל מגד, דמות שנויה במחלוקת, יש שיגידו פרא אדם, התגלה כאדם רגיש, מבריק, מפרגן, אמיתי, מצחיק והכי חשוב אדם.

לפעמים אנחנו בונים דמות ומאמינים שזו הדמות האמיתית ושאנחנו מכירים אותה כי קראנו את ספריה או שהיא מופיעה לנו על המסך פעם בשבוע או כל ערב.

לפעמים כשאנחנו מצליחים לראות מתחת לאיפור הבמה הכבד ואור הזרקורים החם אנו מצטערים שויתרנו על הפנטזיה, על האשליה, שראינו את האמת כי האמת היא קמטים בצידי העיניים וכתמי פיגמנטציה וצלוליטים, כי האמת היא עצב ופחדים וחלומות מנופצים וצורך תמידי להרגיש נאהב.

אתמול קראתי לראשונה את הפוסט הזה של ELN http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=38456&blogcode=3342829) בעקבותיו התחלתי לקרוא את הבלוגים של הבנות ואת המגיבים אליהם. האמת נחרדתי. אני לא מתממת, אני מכירה בעיות אכילה התופעה נמצאת בכל מקום ולא קשה לזהות את הבנות שסובלות ממנה. דבר נוסף שמטריד אותי זה פרוש שגוי למשהו שכתבתי לפני כמה חודשים. אז הפוסט הזה יהיה מחולק לשניים: הבהרה לגבי מה שכתבתי ומספר מילים לבנות.

הבהרה

לפני כמה חודשים כתבתי שהעלתי במשקל בשנה וחצי האחרונות וזה בטיפול. לאורך כל השנים בכדי לשמור על גזרה רזה, תמיד התיעצתי עם דיאטיקנית ומאמן כושר. לי יש בעיה מכוון שאני לא אוכלת ירקות אז היה לי קשה להתאים דיאטה נכונה, הוסיפו לי ויטמינים ובנו לי תפריט ותוכנית אימונים ובדיקות דם, למרות שאני שונאת, אני עושה באופן קבוע. לאחרונה גילו אצלי בעיה בבלוטת התריס שאחראית בין היתר על ההשמנה. לקח הרבה זמן לעלות על הבעיה הזו, מה גם שמצאו לי גידולים על הבלוטה שחשבו שהם סרטניים.

כשכתבתי שהנושא בטיפול הכוונה היתה שהרופא נתן לי כדורים להסדיר את פעילות הבלוטה, לאחר סדרה של בדיקות דם. 

שום מקצוע שבעולם לא שווה את הפגיעה בגוף שלי. אני מתכוונת לחיות בגוף הזה עוד כמה עשרות שנים והוא צריך לייצג אותי בצורה טובה גם כשאהיה בת 60. אני לא אתן לשום דבר לפגוע בו.

החיפוש אחר השלמות

רוב הפוסטים שקראתי עוסקים בחיפוש אחר השלמות, שלמות פנימית וחיצונית. השלמות החיצונית ניזונה, כמעט אצל כולן, מתמונות של דוגמניות וסלבריטיז. התמונות הנפוצות הן

של מרי קייט אולסון שכבר מזמן לא נראית כמו שלד. אחרי התמונות שפורסמו היא נכנסה מרצונה למרכז טיפול בהפרעות אכילה והיום היא במשקל בריא וככה היא גם נראית. לינזי לוהן, שגם היא מזמן לא שלד והודיעה שהיא רוצה את הציצי שלה חזרה, מכאן שהתמונה הזו כבר לא אקטואלית. היחידה שנשארה במצבה היא ניקול ריצ'י. בעקבות הרזון המכוער הזה החבר שלה עזב אותה, לינזי לוהן כבר לא חברה שלה, כי היא טוענת שהיא השפעה רעה עליה וכנראה ששורש המריבה עם פריז הילטון היה על הגועל שהיה לפריז מהאובססיה של לא לאכול.

אם משהו חושב שהתמונות האלה יפות אז הוא טועה. הבנות עצמן לא חושבות שהתמונות יפות והן מתביישות בהן. חלק אחר של התמונות שמופיעות בפוסטים הן תמונות אופנה. לא מזמן כתבתי כאן על כניסת עולם הפוטושופ לעולם הדוגמנות. רוב התמונות שמופיעות אצל הבנות הן תמונות שהמחשב הפך אותן לשונות לגמרי מהמציאות ותאמינו לי שאני יודעת אני עובדת עם הבנות האלה. תום 69 הביא דוגמאות מעולות  כאן http://demo.fb.se/e/girlpower/retouch/ וגם כאן http://homepage.mac.com/gapodaca/digital/digital.html  בפוסט הזה http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=98798&blogcode=3197383

גם טיירה בנקס עשתה תוכנית על תופעת הריטושים והראתה תמונות שלה מווג והראתה איך התמונה נראתה באמת, שזה עוד 5 קילו יותר ואני לא מגזימה.

מה שאני מנסה להגיד הוא שהחיפוש אחר השלמות והשאיפה אליו הוא לא רע, גם אני בתור דוגמנית ואשה תמיד רוצה יותר טוב. אני בניגוד לבנות יודעת שהתמונות בווג ואל ולאשה וכל שאר שלטי החוצות, אני יודעת שזה לא אמת כי אני פוגשת את הבנות האלה ויודעת איך הן נראות במציאות. אני יודעת איך אני נראית במציאות ומה עושים לתמונות שלי.

לגבי הפנימיות - אני לא פסיכולוגית ואני לא יכולה לתת עצות. אני רק יודעת שהתקופה של הבצפר היא תקופה חרא לרוב האנשים. גיל ההתבגרות הוא גיל קשה, בעיקר היום יותר מאשר פעם. גם אני נאבקתי להיות מקובלת, נאבקתי בשמועות עלי בגלל שהייתי דוגמנית. אני יכולה להגיד שזה בסך הכל שלב בחיים והוא עובר, כי אחרי התיכון אני לא נשארתי בקשר עם אף אחד ומצאתי את החברים שלי ואת הקבוצה של האנשים שעשו לי טוב והעפתי מהחיים שלי את הזבל מהתיכון. מה שכן עשיתי הוא לאהוב את עצמי, ללמוד בכדי שהעתיד שלי יהיה טוב וגם טיפחתי לעצמי את הסיגנון שלי מבחינת לבוש, סטיילינג, איפור, מוסיקה, קריאה תחביבים כמו ציור ובלט ויוגה. למדתי איך להפוך את תחביב הספורט ומשהו שיעזור לי בשאיפה להיות דוגמנית. מי שלא אוהבת את עצמה לעולם לא תהיה שלמה עם הגוף שלה! ואתן חייבות להבין אין מושלם. כל דוגמנית הכי רזה שתהיה לא אוהבת את הגוף שלה ורוצה לשנות אותו. זה שהן אומרות אחרת בראיונות לעיתון זה בולשיט, הן משקרות. אני שומעת איך הן מדברות מאחורי הקלעים. תאמינו לי ככה זה בארץ, באירופה ובארה"ב.

הסוד הוא להכיר את הגוף שלך וללמוד לטשטש את הפגמים על ידי לבוש נכון, אביזרים נכונים, צבעים נכונים, הלבשה תחתונה נכונה יש המון טריקים, זה סוד הקסם.

לשחק עם אוכל ומשקל זה בעיה. תופעות הלוואי של חוסר ויטמינים ומינרליים בגוף גורמות לנשירת שיער (בעיה חמורה ממנה סובלת ניקול ריצי, פורסמו תמונות מכוערות שלה להפחיד), נפילת שיניים (במיוחד בגיל ההתבגרות, מי שלא מכניס לגוף שלו מספיק סידן השיניים יפלו בשלב מסויים ואין יותר מכוער מזה) עור הפנים הופך לאפור וחסר ברק ובעקבותיו פצעים מגעילים על כל הגוף ושיפשופים במקומות בהם העצמות בולטות. שלא לדבר על ריח רע מהפה והגוף, חוסר רצון לחיות, חוסר מוטיבציה, עייפות ועוד דברים שהדף צר מלהכיל. אני לא רופאה אני מספרת לכם מה ראיתי בעיניים שלי. הבנות האלה עפות מהסוכנויות ואף אחד לא רוצה לעבוד איתן, כי כמה קילו אפשר להוריד במחשב את מה שכתבתי למעלה אי אפשר לתקן. ומי ששמה את התמונה הבאה בבלוג שלה וזו השאיפה שלה, אין לי מה לכתוב לגביה, רק שעצוב לי שילדה כל כך מוכשרת עם כל כך הרבה יופי שעולה מהכתיבה שלה נופלת לעולם כל כך מכוער

לסיום, אני רוצה להתייחס לתופעה של המימד הזה של האינטרנט. אסור לנו לשכוח שבעצם אנחנו אף פעם לא יודעים מי יושב שם מאחורי המחשב. אנחנו לא יודעים מי כותב את הבלוג, אפילו אם הוא מפרסם תמונה, זה לא אומר שזה באמת ילדה בת 15. אני כותבת את זה כי קראתי בלוגים וקראתי תגובות, אחרת מהן היא של אניגמה. לדעתי חלק מהבלוגים וחלק מהתגובות שייכים או לילדים צעירים או לאנשים הרבה יותר מבוגרים ממה שהם מציגים את עצמן (מבוגרים זה 30-40) לדעתי גברים בעיקרם שפשוט החליטו לשחק עם הבנות. משחק חולני וזה משעשע אותם. אני מקווה שלבנות יש שכל להבין את זה. http://b4.boards2go.com/boards/board.cgi?&user=proana4ever

מילה אחרונה - אני יודעת כמה קשה להיות ילדה מתבגרת. אני יודעת שלפעמים אנחנו מרגישות לבד בעולם ואין לנו אמא ואבא לפנות אליהם, זה מפחיד זה פשוט ריק ובודד. אני בטוחה שאם תעצרי רגע ותבחני את הסביבה שלך תמצאי שם מורה שאת מאמינה בה או אמא של חברה או אחות בית הספר. אם לא, אני כאן. האי מייל שלי נמצא כאן בצד ואני מבטיחה לעזור לכל מי שרוצה לצאת מהמחול המטורף הזה וללמוד איך להראות טוב באמת. אני מבטיחה לעשות הכל כדי למצוא אוזן קשבת בסביבה שלך.

***********

ובעקבות ההערה של תום, אשמח אם גברים יכתבו כאן מה דעתם על בחורות רזות מידי ואם היו להם התנסויות דומות.

**********

דוגמא נוספת מצויינת של ELN איך משחקים במוח שלנו וגורמים לנו לחשוב שהדוגמניות אכן נראות רזות מאוד. תקשיבו לי אם הן היו נראות כמו שהן נראות אחרי משחקי המחשב, אף אחד לא היה מעלה אותן למסלול. שימו לב גם לתמונות של קייט מוס ששינו אותן

http://www.freewebs.com/midnitefaerie/manipulatedpics.htm

הסבר על פרו - אנה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3202658,00.html

אז ככה..

אנג'לינה גו'לי קבלה את הקמפיין של  St. JOHN

קייט וינסלו את אמריקן אקספרס

האלי ברי את ורסצ'ה

קייט מוס את רוברטו קאוולי

לינדה אוונגליסטה אסקדה

ניקול ריצ'י JIMMY CHOO

ודרו ברימור על השער של ווג, שוב.

בסטאר של השבוע שעבר הופיעה תמונה קטנה של ליאו דה קפריו עם "אלמונית" דוהרים ברכבת שדים. לא חשבתי ששווה לכתוב על זה עד שהעיתונים בארץ עשו מזה אישיו. טוב יופי, בר רפאלי  ידידה של ליאו. יש לכם מושג כמה חברים ישראלים יש לו? אני ממש לא מבינה את מכונת יחסיצבור שנקראת בר רפאלי אמאש'ה (ע"ר). זה ממש מקרה קלאסי של ברוק שילדס - תקופת גיל ההתבגרות. אני לא מבינה למה הבחורה או יותר גרוע אמא שלה משחררות פעם בחודש לפחות אייטם למדורי הרכילות, שהילדה שכבה עם משהו (ברוס וויליס היה השיא עד עכשיו). אני מסכימה שהילדה עובדת יפה, אבל לאט לאט. תמונה באתר האינטרנט של  ויקטוריה סיקרט, במדור של הלבשה תחתונה סקסית ביותר (היכן שכל המתחילות מצטלמות ואף סופרמודל) זה נחמד, אבל מכאן ועד "מופיעה בקטלוג לצד היידי קלום וטיירה בנקס" הדרך עוד ארוכה. ולמה, למה דרך אייטמים של שכבה עם זה, נראתה יוצאת מהלובי עם זה. אם אני הייתי מפרסמת אייטם על כל סלב שאי פעם נתקלתי/דברתי/עבדתי איתו - אלוהים ישמור. מה עם הכבוד של הילדה, הרי היא לא עושה את זה בשביל כסף

היא עושה את זה בשביל הכבוד האבוד של אמא

טוב לא יפה ללכלך.

סופשבוע עמוס עבר עלינו. הלכנו לראות כלבים, נראה לי שנקח מלטיז, זה כלב קטן שנכנס בתיק יד ונוח לטוס איתו והוא גם חמוד מאוד. קנינו ארון וע', בעזרתי האדיבה הרכיב אותו. עכשיו יש לי יותר מקום לנעליים שלי ולתיקים. בזמן ההרכבה נזכרתי בדיסק שלא שמעתי שנים, רצתי להשמיע ל ע' והוא לא ממש אהב. זה דיסק די מטורף אני לא יודעת כמה מכם מכירים אותו Spiel Acid Jazz  אני לא יודעת מי הוציא אותו, זו להקה ישראלית שכתבה לפי דעתי בשנות ה 90 המוקדמות, אז קבלתי את זה במתנה.

עונת האודישנים בפתח ואני חייבת לקחת את עצמי בידיים וללכת לרקוד.

ליאו ובר: